ויאמר אלהם. לזקנים שיגידו לישראל כמש״כ לעיל. והיינו משום שמשה חשב גם עתה שעדיין לא הגיע זמן אזהרה לישראל על שבת עד בואם להר סיני וכאן אינו אלא משום קדושת היום לה׳ מששת י״ב. וראוי לגדולי ישראל הנזהרים בכה״ת גם עד שלא ניתנה להיות נזהר בו. אבל אינם מוזהרים ע״ז מש״ה לא אמר לכל ישראל. הוא אשר דבר ה׳. מה שנמצא שני עומרים הוא דבר ה׳ וכמו שביארנו בס׳ בראשית כ״ד נ״א דמה שהקב״ה מורה לדעת איזה ענין נקרא דבר ה׳. וע״ע בס׳ ויקרא י׳ ג׳:
שבתון שבת קדש לה׳. שהוא כ״י מקדש השבת. ומש״ה דקדק לומר שבתון דמשמעו כ״פ בלי תוספת כמש״כ להלן ל״א ט״ו ובס׳ ויקרא בפ׳ אמור ובפ׳ בהר כ״ה ד׳. וה״נ משום דמיירי בקדושה לה׳ ולפניו אין תוספת כמו שאין תוספת לשבת לישראל במקום מצוה כמש״כ במקומות הנ״ל. את אשר תאפו אפו. כבר נתפרש במסכת ביצה דף ט״ו דקאי על ש״ק. ולא כהראב״ע. אמנם יש להבין למאי אמר משה כך. אם ללמדנו שאסור לאפות בשבת. אאל״כ. חדא שהרי לא ביאר איסור מלאכות השבת. ותו שכבר ביארנו שכאן לא היו אזהרות אלא מה שנוגע לענין וגם מה שסיים משה ואת כל העודף הניחו לכם למשמרת עד הבוקר. אינו מובן למאי סיים עד הבוקר הא כל היום מצותו באכילה ומיבעי לומר הניחו לכם על מחר אלא כך אמר משה שא״א לאכול בשבת אלא מה שהוכן על ש״ק. אבל אם לא הוכן וא״כ של ע״ש הוא א״א להניחו על מחר ויהי כמו בכל יום שמתקלקל הנותר למחר ולמד זה משה ממה שאמר ה׳ והכינו את אשר יביאו דוקא אם יכינו. ומש״ה אמר דהנאפה ומתבשל לשם שבת. א״צ הכנה עוד שהרי המעשה לש״ק הוא ההכנה. אבל הנותר בע״כ הניחו לכם למשמרת עד הבוקר שיהא הכנה כל הלילה. משא״כ משהאיר היום ולא הוכן הרי כבר נתקלקל אבל כל הלילה אע״ג שכבר קדש היום מ״מ כ״ז שראוי לאכילה כמו כל יום שנאכל בלילה שאחר היום. הרי שבת מכינה לעצמו. ואפשר להכין מלילה ליום. וע״ע להלן כ״ו: