כי ברח העם. המה כבורחים ומתיראים שמא ירדוף אחריהם. ומזה הי׳ לפרעה לחשוב שלא אמר משה לישראל בשם פרעה שאמר לגרשם כלה מן הארץ שמורה על חירות גמורה. דא״כ למה המה כבורחים. והיה זה סיבה לרדיפת פרעה. דלולי הגדה זו לא היה רודף במה שנודע כי נבוכים הם בארץ. דמה לו ולהם. ומה איכפת לו ואין דרך מלך לחזור מדבריו אחרי אשר כבר עשהו. אבל אחרי כי הגידו לו כי העם אך כבורח הוא וגם נבוכים הם. ע״כ ויהפך לבב פרעה ועבדיו. שנהפך דעתם שאמרו קומו צאו מתוך עמי:
אל העם. לדעת העם ההמון של מצרים שלא ידעו מזאת. וכסבורים היו שהולכים ע״מ לחזור מיד:
מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. אין זה תמיה על עצמם שנאותו לשלח. שהרי מוכרחים היו לכך. אלא תמהו על עצמם שלא פירשו לגדולי ישראל ובם הדבר תלוי שישובו לאחר שיחוגו בעבודתם. ומש״ה כתיב את ישראל. היינו שהיה להם לפרש התנאי עם הגדולים וממילא היו נגררים הכל לשוב: