ויהי בשלח פרעה את העם. אינו מובן מה תלה המקרא בפרעה. והכי מיבעי ויהי בצאת ישראל ממצרים ולא נחם וגו׳. אלא מכאן למדו במכילתא אין שלוח אלא לשון לויה כמו ואברהם הולך עמם לשלחם [ובמכילתא שלפנינו איתא אין שילוח בכל מקום אלא לשון לויה כו׳. והוא טה״ד. שהרי סתם שלוח אינו לשון לויה. אלא כצ״ל אין שלוח כאן. והכי איתא ברבה פ׳ זו]. ויש להבין מנ״ל לרבותינו דכאן משמעו הכי ולא מלשון שלח עמי ויעבדני. שהוא לשון הנחה ורשות. אלא מסמיכות הענין. ובא הכתוב להראות בזה שלא היה עיכוב אחר מלילך דרך פלשתים. כ״א הטעמים שמבואר בזה המקרא ולא היה עיכוב מצד פרעה שאם היה בדעתו שישובו לאחר ימי העבודה והחג לא היה לו להניחם לילך על דרך פלשתים שמא ישארו בארץ מיושבת שם. משא״כ במדבר בארץ ציה ושממה בע״כ ישובו למצרים. והייתי אומר דמש״ה לא היה עיכוב מצד פרעה משום שלא ידע לאיזה דרך ילכו מסכות שהרי היו במצרים. ואם ראה באמת היה מוחה בם מלילך דרך פלשתים. מש״ה פירש הכתוב ויהי בשלח פרעה. שלוה אותם עד סוכות. ומ״מ היה להם רשות מצדו ללכת דרך ארץ פלשתים שמתחלה היתה הכוונה שלו להוציאם לחירות ואין לו עליהם דבר. אלא שמ״מ לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים. [אכן מצד אנשי מצרים היה ראוי להיות עכוב. אלא שהיו טרודים בקבורת מתיהם ולא שמו לב לראות להיכן המה פונים כמבואר ריש פ׳ מסעי]:
כי קרוב הוא. הלשון מוכיח שהוא טעם ולא כהרמב״ן וש״מ שפירשו אע״פ. ולא נמצא לדעת חז״ל כי משמש אלא בד׳ לשונות ולא בלשון אע״פ. אמנם גם פרש״י שהטעם הוא כי אמר אלהים וגו׳ ג״כ דחוק כמש״כ הרמב״ן. אלא כי קרוב הוא. הוא טעם העיקרי. ולהיפך כי אמר אלהים וגו׳ אינו טעם ועיקר. שהרי גם במדבר רצו כ״פ לשוב ולא הניחם ה׳. וכך היה אפשר להיות דרך ארץ פלשתים. ועוד היה אפשר לפני ה׳ עצות שלא ייראו. וגם לשון כי אמר אלהים אינו מדויק ומה הי׳ מקרא חסר אם כתב כי קרוב הוא פן ינחם וגו׳ אלא עיקר הטעם כי קרוב הוא. והכי תניא במכילתא בכמה אופנים רמז עליהם בפרש״י. ועוד יש לאלוה מילין דכבר ביארנו בשירת האזינו הכתובים כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. שהמשיל איך עשה הקב״ה צורה המיוחדת של ישראל שהוא להיות בדד ומובדל מאוה״ע. כנשר על גוזליו והוא מעוררם לקנו כשהוא מרחוק ממנו. ובזה הוא מרגיל את גוזליו לצורה המיוחדת שלהם. ושם הוא מבואר יפה. ואם היה מוליכם דרך ארץ פלשתים שהוא קרוב אע״ג שיש קצת מדבר בין מצרים לפלשתים. מ״מ לא היה בזה כדי להרגילם ולהעמידם על צורה המיוחדת שלהם זהו טעם כי קרוב הוא. אמנם לא היה אפשר להסביר לישראל זה הטעם שירא מהם שיתערבו בפלשתים ע״כ מסיים כי אמר אלהים. לישראל אמר הטעם פן ינחם העם וגו׳: