וכל פטר חמור תפדה בשה. וידוע שהשה ניתן לאנשי מעלה. כמו שעלה אח״כ לכהנים. ומזה ידמה עצמו הבכור אדם שהוא איש פשוט ודומה לחמור ואינו ראוי להיות משוקע בדעת אלהים אזי עליו להיות מתומכי אנשי מעלה ולהנות אותם ובזה יהיה כיושב בצל תורה:
ואם לא תפרה וערפתו. להראות לנו שבכור שמאבד את כחו ואינו רוצה גם להיות מהנה לאנשי מעלה אזי אינו כדאי בעולמו דזה כלל גדול שמי שראוי להיות במעלה והוא מתרפה מזה גרוע הוא ממי שאינו ראוי לכך. והרי הוא חבר לאיש משחית. כמש״כ בס׳ בראשית ל״ח ז׳ גבי ער בכור יהודה. וכ״כ בכהנים שבאו אחר העגל במקום בכורים. כדכתיב בהושע ד׳ כי אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי. וכן בת״ח כתיב שם ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. וכדאיתא ביומא דל״ח שגורם גלות לו ולבניו. וע׳ מש״כ בס׳ במדבר כ״א כ׳:
וכל בכור אדם בבניך תפדה. שלא יהא על האדם קדושת בכור בהמה שאסור להשתמש בו וליהנות ממנו בחיים מש״ה הזהיר הכתוב לפדותו. אבל מכ״מ מוכשר הוא לקבל שפע קדושה. וע׳ להלן ל״ד כ׳: