שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם. בכמה מקומות בקרבן יחיד כתיב בן שנתו ללמדנו שנתו שלו ולא של מנין עולם. וכאן לא פירש הכתוב שיהא שנתו שלו. היינו משום דכתיב יהיה לכם. ודרשינן בזבחים דכ״ה ב׳ בקבלה בהולכה ובזריקה מנין שיהא תמים ובן שנה ת״ל יהי׳ לכם כל הויותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה. ואי בשנה של מנין עולם לא אפשר להיות בשחיטה בן שנה ולא בקבלה וזריקה. אלא ע״כ בן שנתו. וע׳ מש״כ בס׳ ויקרא י״ב ו׳ דמש״ה לא ביאר הכתוב בק״צ שיהיו בני שנתן ולא של מנין עולם. משום דבתמידים ומוספין א״א באופן אחר ע״ש. עוד נראה שנכלל במשמעות בן שנה שהוא משונה מכ״מ דבעינן בן שנה אחת כתיב בן שנתו. אלא בא ללמד דכשר לכתחילה להביא בתוך ל׳ יום. וכדתנן במס׳ פרה פ״א דכל הקרבנות מצותן לכתחילה אחר ל״י לבד נו״נ בכור ומעשר ופסח. והנה נו״נ התירו מבואר בס׳ ויקרא כ״ב כ״ז ומיום השמיני והלאה ירצה וגו׳. ובבכור ומעשר כתיב להלן כ״ב כ״ט ביום השמיני תתנו לי. אבל פסח מנלן שהוא משונה משארי קרבנות חובה. אלא למדנו ממקרא זה דבכלל בן שנה משמע ג״כ בתוך שלשים כדאיתא בבכורות דכ״ה עה״פ לפני ה׳ אלהיך תאכלנו שנה בשנה. דל׳ יום חשוב שנה. ולא דמי לתמידים ומוספין דבעינן לכתחילה אחר ל״י. דשם כתיב בני שנה תמימים. דמשמע תמימים גם על בני שנה. כמו דדרשינן בספרי פ׳ חקת פרה אדומה תמימה. דתמימה קאי על אדומה. ה״נ תמימים קאי גם על בני שנה. היינו אחר ל״י. משא״כ כאן דכתיב תמים בן שנה. מבואר דלא קאי תמים על בן שנה. מש״ה מפרשינן האי בן שנה בתרי אופני להכשיר אפילו בתוך ל״י לכתחילה. ולהכשיר כל משך שנה שלו. וע׳ בהרחב דבר: