לכל זקני ישראל. במכילתא פליגי תנאי קריאה זו מה היא. והכי אי׳ ויקרא משה לכל זקני ישראל שעשאן ב״ד. שהוא קראן זקנים. ויאמר אליהם הדבר יצא מפי משה לישראל דברי ר׳ יאשיה ר׳ יונתן א׳ הדבר יצא מפי משה לזקנים והזקנים לכל ישראל. נם לו ר״י כו׳ אלא שמשה חלק כבוד לזקנים. אבל לפי הפשט אמר משה הפרשה של החודש הזה עד גמירא לכל ישראל כמו שנצטוה דברו אל כל עדת ישראל. ואח״כ קרא לזקנים ואמר להם דבר המיוחד להם באותה שעה כאשר יבואר בכל מקרא:
משכו וקחו לכם צאן. רש״י פי׳ בשם המכילתא משכו מי שיש לו צאן ימשוך משלו. ומי שאין לו יקח מן השוק. ובא ללמדנו לענין הא דבעי הפרשה ד׳ ימים בפ״ע. ואשמעינן דמי שיש לו הרבה צאן א״א להפריש כולם. ובי״ד יקח א׳ מהם לשחיטה. אלא מחויב למשוך אחד לפני ד׳ ימים. ומכאן למדנו דכל שאינו בזה אח״ז אפי׳ בב״א אינו וא״כ א״א להקדיש אלא אם מושך א׳ מהם וכן למדנו דאי אפשר להפריש טלה ביד חבירו עד שלא קנה. דהקדש אינו חל אלא בשלו משום הכי כתיב וקחו. כל זה דרך הדרש. אבל לפי הפשט באשר המצוה בפרשה הקודמת נאמרה לכל ישראל ליקח שה לבית אב. והיה הדעת נותן שיטפלו בזה האנשים הפשוטים בבית אב מי שרגיל למשוך טלה לשחיטה ולהפשיט. ולא מי שהוא גדול בבית אב ואין עסקו בכך. ע״כ קרא משה לזקני הדור והזהירם ביחוד משכו אתם וקחו צאן למשפחותיכם בשביל כל המשפחה תהיו אתם המתעסקים בזה. ומכאן למדנו הא דתניא בפסחים ס״פ תמיד נשחט תנא כל אחד ואחד נותן פסחו בעורו ומפשילו לאחוריו. אמר רב עיליש טייעות פי׳ כדרך הערבי שרגיל בכך. כך היה עושה כל עשיר ואפרתי ישראל וע״ע ס׳ במדבר ו׳ ג׳:
ושחטו הפסח. אתם בעצמכם תשחטוהו. והוסיף אזהרה בשחיטה משום הוספה שבמתן הדם כאשר יבואר. זהו עיקר הפשט. ומכ״מ הדרש הנ״ל מוכרח מדלא כתיב וילכו ויעשו ב״י וגו׳ עד סוף פרשה זו שנאמרה לזקני ישראל. מזה למדנו שנוגע דברים הללו גם לכל ישראל. וכן בפסוקים הבאים יבואר דעיקרם נאמר לזקני הדור ומכ״מ מגיעים לכל ישראל ג״כ: