לא יחרץ כלב לשונו. דטבע הכלב שחורץ לשונו אם בא איש שלא יכירנו לחצר אדוניו. וגם מיוחד טבע הכלב להכיר איזה דבר רוחני כדאי׳ בב״ק ד״ס ב׳ כלבים בוכים מלה״מ בא לעיר כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר. וא״כ בלא ספק שהכלבים הרגישו כח התגלות השכינה בארץ. והנה היה בכלל ב״י כמה רשעים שיצאו ממצרים כמו שיבואר להלן י״ב כ״ו. וא״כ לא היו ראוים להיות במצרים בשעה זו. וכאשר הלכו היה ראוי לכלבים לחרוץ לשונם עליהם אבל בשביל כבוד ישראל לא יחרץ כלב לשונו. ולא תקשה הא נזהרו שלא לצאת איש מפתח ביתו. שהרי יבואר להלן י״ב כ״ב שלא הוזהרו אלא זקני ישראל. ולא כל המון:
אשר יפלה ה׳ בין מצרים ובין ישראל. כבר נתבאר כ״פ דבכ״מ דכתיב בין ובין. יש אמצעי בין שתי הקצוות. וכן הפי׳ כאן דמצרים ניגפו לגמרי וישראל הכשרים ראוים היו לאותו נס מצד עצמם. והיו ג״כ רשעים שלא היו ראוים הרי הם אמצעים בין הקצוות. ומכ״מ יהיו ניצולים להיות לצוותא לצדיקים כמו שיבואר. ותדעון בזה שלא יחרץ כלב לשונו לשום אדם. כמה הפלגת ההבדל בין מצרים ובין ישראל החביבים עד אשר אפילו צוותא שלהם יקר בעיני ה׳. משא״כ שאר אוה״ע אפילו מי שלא היה בכור ולא הרגיש גלוי שכינה. אך אם היה רשע כ״כ שראוי היה להפקד במה״ד ניגף על חטאיו או השיג קול חריצת כלבים כאמור. ואמר כאן בלשון למען תדעון בל״ר לא כמו עד כה. לפי שעד כה לא השיגו כל מצרים זה הידיעה כמו פרעה כמש״כ שם. אבל כאן הכירו הכל הבדל מעלת ישראל בעיני ה׳: