אם בן הוא והמתן אותו. הראשונה כשמוציאה את הולד מן הרחם. תעשה פעולה קלה שאינו ניכר בגיחו מרחם ויגוע. והשנית לא תשתדל להחיותו ובין כה וכה ימות הילד:
ואם בת היא וחיה. איתא ברבה פ״א אמר להן אם תחיה תחיה ואם תמות תמות. העלו חז״ל שלא צוה אותן שישתדלו להחיותן. אלא איך שיהיה עם הולד כן יהיה. ולמדו זה מדלא כתיב ואם בת היא ותחיינה אותה. וכמש״כ במקרא כ״ב וכל הבת תחיון. ויותר היה ראוי לכתוב ואם בת היא וחיתה. וכבר עמד ע״ז הראב״ע. אבל כבר ביארנו בס׳ בראשית ג׳ ז׳ ובכ״מ דשורש חי פעם משמעו חי ולא מת. ופעם משמעו חי בבריאות טוב ולא חולה ועצב ומתפרש לפי הענין. ויש הבדל באות השלישי של שורש חיים. יש ביו״ד וא״כ שרשו חיי מהכפולים. אז משמעו ולא מת. ויש בה״א וא״כ שרשו חיה מנל״ה. ואז משמעו בריא ושמח. כמו נפש חיה. והנ״מ הוא כשבא בנקבה נסתרת. שורש חיי כתיב וחיה. והיו״ד חסר כמנהג. ושורש חיה בא ה״א למ״ד הפעל בתי״ו כמו בנה. פנה. דבנקבה נסתרת כתיב בנתה פנתה. מש״ה שם כתיב וחיתה נפשי בגללך. שייטיב לי הרבה כמש״כ שם. וכאן משמעו וחיה שלא תמות ולא שיראו להבריא את הולד. וע׳ ס׳ ויקרא י״א ב׳: