יצר ממש כו'. כידוע שתהו ובהו וחשך הם כח"ב למפרע, כי תהו קו ירוק הוא בינה כידוע שמקיף את כל העולם שממנה יוצא חשך לעולם כנ"ל בסוד נקודות אלהים, ובהו כנגד חכמה שהן אבנים מפולמות שהן יו"ד המשוקעות בתהום דאבא יסד ברתא שמהם מים יוצאין לעולם, וחשך כנגד הכתר שנאמר ישת חשך סתרו כנ"ל, ובהן שלש אמות אמ"ש כנ"ל שהארץ כלולה מכולם כידוע, ומפרש כאן יצירתה מכולם כנ"ל בפ"א במשנה (י"א) שלש וכו', ואמר יצר ממש מתהו דיצירה הוא מבינה בסוד כונן שמים וכו':
ועשה את אינו ישנו. פירוש המלכות הוא אין בסוד נעוץ כו' ועשה שהיא בסוד עשיה עשה ישנו מסט' דבהו שהוא חכמה הנקראת יש. ואחר שפירש יצירה ועשיה של הארץ פירש העמודים של הארץ מהיכן הם. ואמר וחצב עמודים גדולים מאויר שאינו נתפס. שהוא בכתר בסוד קרומא דאוירא ששם תר"ך עמודים וכן אמרו בגמ' הארץ כו' על העמודים והעמודים על המים והוא התהום ועליו התהו, מים על ההרים והוא אבנים המפולמות וכו', וההרים על הרוח והרוח בסערה הן שני רוחות רוח ורוח מרוח אלא שלמעלה הוא אור וכאן הוא החושך. ואמר וזה סימן כו', שאל תקשה לך שהולך בהפוך תהום על תהו כו' וכן היצירה של הארץ הכל הוא בהיפך לפי שהוא כאן באחור. ואמר וזה סימן א' עם כולם וכולם עם א'. באחור והוא אחור התחתון:
צופה וממיר. פירוש שהמרתו הוא פנים העליון נגד אחור תחתון ופנים הב' נגד אחור הב' מתחתון כאשר תראה בהמרובע הנ"ל, ולכן אמר צופה שהוא מרחוק כנ"ל. ובזה עשה את כל היצור ואת כל הדבור שם אחד, שהוא המרובע הנ"ל, והן כ"ב י"א בפנים נגד יו"ד אצבעות הידים וברית הלשון שהוא גוף ת"ת מכריע בינתים וי"א באחור נגד יו"ד אצבעות הרגלים וברית המעור מכריע בינתים, וזהו שאמר שכולם הם שם אחד וסימן לדבר כ"ב חפצים בגוף אחד שהן הידים והרגלים הגוף והברית [בליקוטיו ז"ל, הכלל בצירופים רל"א פנים ואחור א' עם כולן וא"כ אותיות השניות בפנים של האל"ף הוא מב' עד ת' בכ"א בתים והן א"ב א"ג עד א"ת, באחור כולן עם א' והוא בדרך תשר"ק עד ב' והשניות הם אלפי"ן ת"א ש"א כו' עד ב"א, והן בשני שנויים מהופכים דשם בדרך א"ב ג"ד וכאן בדרך תשר"ק ושם האלפי"ן באות הראשון וכאן באות השני ושם הוא פנים העליונים וכאן אחור התחתונים וכן הוא ב"ב ב"ג ב"ד כו' ב"ת, ת"ב ש"ב כו' וכן ג"ג כו' וכן בכולן]. והרל"א שערים הם כמנין השם הוי"ה בד' מלואין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן (עוד תראה כי כל הקצוות של כ"ב א"ב הן א"ת ב"ש שבשורה הראשונה א' בקצה הימין ובקצה השמאל ת' וכן בכולם עד חציו ומחציו ולמטה להיפך. ועוד הכלל כי השערים של הפנים ואחור הן שוין זה לזה בא"ת ב"ש כיצד שער הראשון של הפנים הוא א"ב ושער הראשון של אחור הוא ת"ש שהוא א"ב בא"ת ב"ש והשני של הפנים א"ג והשני של אחורים וכו') ובכל שער מן הרל"א שערים נצרפים אחריו כ' אותיות הנשארים כל כך פעמים כמנין בתים שהתיבה של כ' אותיות עושה כדלקמן, ולא חשב כאן אלא ב' אותיות הראשונות אבל הנשאר כולן כלולין באלו הרל"א שערים כמו בשער הא' שהוא א"ב והצירוף הראשון של השער הזה הוא א"ב כסדר יש בו כ"א שערים. השער השני ממנו ב"ג הוא כלול בשער הראשון מאות ב'. השער השלישי ג"ד הוא כלול בשער הראשון מאות ג'. השער הרביעי הוא ד"ה הוא כלול בשער הראשון מאות ד' וכן כולם כלולין בשערים הראשונים של האותיות והשאר באותיות אחרים, וכשתצטרף כל השערים יהיו כל כך אלפ"א ביתו"ת כמו שתיבה אחת של כ"ב אותיות בונות בתים ובהם תמצא כל הדבור מכל תיבה שבעולם ומכל לשון שיהיו בעולם וכן כל היצורים שנתהפכו בהם הא"ב כולם תמצאם בכאן ופרטי היצורים הן כפי הבתים של כ"ב אותיות, ואלו הכ"ב אותיות הן הספירות הכלים שלהם כמ"ש לקמן ונקודות הן פנימיות הספירות דנקודין אל האותיות הן כרוח לגופא כמ"ש בזוהר שהן עשר נקודין חמש ת"ג וחמש ת"ק. והן חמש כנגד חמש שאמר בפ"ק והאותיות עם הנקודות הם ל"ב נתיבות חכמה ששם שה' תנועות גדולות הן ה' חסדים וה' ת"ק הן ה"ג לכך בא אחריהם דגש או שב"א שהן מגבורה כמ"ש לקמן ועוד ה' שואין שוא נע ושוא נח ג' חטפין והן ג"כ כנגד ה"ג אלא שאלו הן גבורות שאינן ממותקות והראשונות הם ממותקות דינא קשיא ודינא רפיא נגד ב"פ מנצפ"ך כידוע, לכן הת"ק נחטפות שאין להאריך בהם והשואין נחטפים יותר עד שא"א לשב"א בלא תנועה אחרת ולכן הת"ק נכללות בתנועות הגדולות וכל מוצא האותיות באות בת"ג (ר"ל אָלֵף כו' דָלֵית כו' חֵית כו' יוׁד כו' בסוד פִּיתּוּחֵי חוׁתָם) כידוע: