עשר ספירות בלימה עשר ולא כו' (עי' ליקוט סוף הספר סי' ב'). אמר שאע"פ שכאן הוא בחכמה אל תאמר שהתחלתן הוא מחכמה ולא מכתר שהוא מלכות של עולם שלמעלה ממנו וע"ז אמר אליהו כתר מלכות ויהיו רק תשע, ועוד כי כתר שבאריך נחלק לשנים גולגלתא וקרומא וגולגלתא היא מלכות שלמעלה והוא שורש עשר ספירות וקרומא הוא כתר של מטה וכן הוא בכתר של עשר ספירות הכללים שנחלקין לעתיק וא"א ולכן מחלק לקמן הרוח לשתים רוח ורוח מרוח, אל תחשוב כי הבחינה הראשונה אינה נחשבת כי התחלת הל"ב נתיבות שבהן הותחל להתפרש הע"ס הוא בחכמה כמ"ש בל"ב נתיבות כו' וכן בא"א שנק' חכמה קדומה לעתיק וכן בקרומא שנק' גם כן חכמה לגולגלתא וכן לקמן בחושבן הע"ס הזכיר הכ"ב אותיות בספירה השניה, מ"מ ספירה הראשונה בכללם, וידוע שמלכות האחרונה נוק' דא"א לא חשיב בכלל הע"ס כמו שיתבאר לקמן רק נכלל בבחינה ראשונה של כתר לכן אמר שאל תחשוב מלכות נוק' ויהיו אחת עשרה, וכ"ה בספירות הפרטיות של כל פרצוף שמסתיים ביסוד ומלכות נוקבא היא עטרת בעלה שעולה עמו ואינה יורדת. אבל בע"ס הכללים עתיק אינו מן המנין אבל מלכות נוקבא דז"א היא המשלמת לעשר. ולכך אמר עשר ב"פ עשר ולא ט' בפרטיות עשר ולא י"א בכלליות וכן להיפך כי מ"מ מלכות ספירה אחת היא או למעלה נחשבת או למטה. וכן שלא תחשוב כי היא אינה בחשבון כי היא נכללת מכולם וכן למעלה היא שרשית של כולם אעפ"כ היא במספרם. ובמספר ג"כ אל תחשוב שעשר הוא חוזר לא' כי הוא אחד של עשירית ועשרים שנים וכן במאות ואלפים והוא כלל כל האחדים. וכן שלא תחשוב שאחד אינו בכלל המספר כמו שחשבו בעלי המספר כי הוא שרש כל מספר ויסודו ולכן אמר ולא תשע. ואמר ולא אחת עשרה הואיל ועשר אע"פ שמשם מתחיל אחדות העשיריות אעפ"כ נחשב עמהם לא תחשוב ג"כ האחת עשרה אע"פ שמשם מתחיל האחדות העשרים מ"מ תחשוב עמהם. ובגופים שאל תחשוב הנקודה הנושאת שהיא שרשה וגם כללות הגשם ויהיו אחת עשרה. או שלא תחשוב שניהם כי הנקודה שרשה והגשם כללות ולכן אמר ולא כו' כי שניהם הם אחד כמ"ש לקמן נעוץ סופן בתחילתן וכ"ה בספירות כנ"ל, ועיקר מה שנתפרש בכאן שהכתר אע"פ שהוא שרש מ"מ הוא בכלל הע"ס בין בקרומא ובין במוחא סתימאה ששם גלוי הע"ס וכ"ה באו"א ששרשם קד"א ומ"ס שכתר של כללות שהוא א"א בכלל וכן באו"א עצמן הן ע"ס:
הבן בחכמה כו'. הוא מפרש כל הע"ס היאך נכללין בהן. הבן בחכמה וחכם בבינה פירוש שלא תאמר שבחכמה אין שם ספי' בינה וכן להיפך לכן אמר הבן וכו'. כי מלוי היו"ד הוא ו' ד' שנעשה ה' בינה וכן מלוי ה"י של בינה הוא י' שהוא חכמה וע"כ נחלקים לשנים או"א וישראל סבא ותבונה או"א הוא יו"ד של השם ונכללת אימא בו"ד וכאן הבן בחכמה ויש"ס ותבונה הן ה' של שם ונכלל יש"ס במלוי ה' שהוא יו"ד וכאן חכם בבינה ולכן נק' רעין דלא מתפרשין וכן בקד"א ומ"ס. ע"כ פירש ג"ס הראשונות היאך הן בהן שבהן אסור הבחינה והחקירה ועכשיו מתחיל לפרש ז"ס אחרונות שבחו"ב. ואמר בחון בהם (עי' ליקוט סוף הספר סי' ג') פי' באו"א ששניהם הן חכמה תבחון בהם היאך יוצאים הז' ספירות כי מלוי היו"ד הן ו"ד שהן ו"ק ומלכות. וחקור מהן שהן יש"ס ותבונה ששניהם הן בינה שבהן מותר החקירה כמ"ש בזהר דקיימא לשאלא ולא בה עצמה כי שאל נא לימים ראשונים וכו' אל הז"ס היוצאים ממנה, ולכן אמר מהן, והן יוצאין מה' שהוא ד' על ו' שלעולם עיקר גלוים בנוקבא לכן ביו"ד הם במלוי ובה' באות שרשית וביו"ד הקדים ו' לד' ששם הוא בזכר הקדים הו' וכאן בנוק' הקדים ד' לו', ומפרש ואזיל העמד דבר על בוריו. דבר הוא המלכות כידוע. והושב יוצר. הוא ו"ק שנקרא יוצר כידוע והוא מקנן ביצירה, והקדים דבר ליוצר כי עיקר הגילוים בבינה ששם ד' ע"ג ו'. ואמר על בוריו שהוא ו"ק ד' על ו'. ואמר על מכונו שהוא מלכות ו' על ד' כ"א כפי שרשו כי ו"ק שרשו בחכמה ומלכות שרשה בבינה. ובמספר אמר על הא' אע"פ שהוא שרש המספר מ"מ הוא בכללם כנ"ל ועל ב' וג' אמר הבן וכו' שנכללין כי אב"ג מספרן ששה ואם תחלקם על ב' חלקים יהיה כל חלק ג' ועל זה אמר הבן בחכמה ואם תחלקם על ג' יהיו ב' וזהו וחכם בבינה, ואמר בחון כו' ע"י שאר ז' מספרים שהן הד' וששה הנותרים שהן ד"ו שנכללין בהם. ואמר בחון היינו בב' שאם תכפול אותו בעצמו יהיה ד' ואם תכפול בג' יהיה ו', וחקור בג' שאם תחבר אותו אל א' יהיה ד' ואם תחבר אותו ג"כ בב' יהיה ו', ולכן יוצא מג' אותיות הנ"ל הד' והו' אותיות שאחריהן ולכך הקדים דבר ליוצר ולכן בספירות ד' הוא אחת וו"ק הם ו"ס כמו במספר [פי' שהד' היא אחת בא"ב ואח"כ עד יו"ד הם ו' מספרים], ואם תצרף אב"ג יהיה ו' ואח"כ ד' וזהו יוצר על מכונו וזה שורש ע"ס שלכך נכללין בד' אותיות וו' אותיות הנשארים הן אחר ד' וזהו דבר על בוריו וזהו סוד השם כסדר אבג"ד הם י' ואח"כ ה' ואח"כ ו' וד' הנשארים הם סוד ה' אחרונה שבשם שהיא בסוד ד' דלית לה מגרמה כלום וכשהיא מקבלת מן ו' אותיות הראשונות נעשית ה' ד' על ו' אבל בשם הן וא"ו על ד', ובאב"ג נכללין כל המספרים העשר כידוע שבכל ג' הראשונות נכללין השאר כנ"ל שלכן נק' ג' אמות כיצד כי העשר נחלקין לעשר ולארבע כנ"ל וכן במרובע הא' והג' הן יו"ד, ובמרובע הב' הוא ד', וכן בהצטרפם הן י"ד ד' אותיות השם ומלואו לכן חו"ב נכללין בידי"ם:
אופן ב'
עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע כו'. ידוע שמספר מורה על עשר ספירות ולכאורה המספר מסיים בתשע כי העשירי הוא אחד של העשירות וכן מאה ואלף ולעולם, אעפ"כ הוא סופו של האחדים וכן במאה ואלף וכו', וא"כ תאמר שהאחת עשרה הוא ג"כ בכללם אחר שהוא התחלה של אחדים של עשרים ואמרנו שהתחלה הוא סופו של ראשון אמר ולא אחת עשרה, כי דוקא מסופו של כלל ראשון להתחלה של כלל שני מאחדיות למאות אבל לא מפרט אחד לחבירו. וכ"ה בספירות שמלכות של עולם אחד הוא כתר של חבירו וכן מפרצוף אחד לחבירו. אבל בע"ס פרטיות של כל ספירה לחבירו אינו כן. והטעם כי בכללות הוא לקשר עולם ופרצוף לחבירו. משא"כ של פרצוף אחד שא"צ קשור כי היו מעולם כן משא"כ ספירה בחבירו שאינן אלא לאחר התיקון:
הבן בחכמה כו'. מפרש והולך שכל הע"ס קשורים זה בזה. וחו"ב של כל דבר הוא חומר הראשון היולי שעליו נאמר גלמי כו' וכן היו"ד הוא גולם כל דבר והוא בכל האותיות וכל האותיות בו בכח וה' צורה הראשונה שלכן נק' ציר"י וייצר כו' והן קשורים זה בזה בקשר גמור לעולם כחדא שריין וכחדא נפקין ולא כו' כידוע שלא היה לעולם חומר בלא צורה וצורה בלא חומר וכח החומר בצורה וכן כח הצורה בחומר וז"ש הבן וכו'. ואח"כ באין עליהם חומר ג' יסודות העליונים שהיה בהן בכח והיתה הצורה הראשונה מעוברת מהם מהחומר הראשון והם ג' אבות חג"ת ואח"כ באין ג' צורות יסודות ההן והן יותר בנגלה והן נה"י. ולכן מייחסין נה"י לבינה נביאים מבינה מלכא דשלמא דיליה. וז"ש חקור מהם על החומרים ובחון בהם על הצורות, ור"ל שתחקור ותבחין בחומר וצורה ראשונה ותשכח בהן חומר וצורות של היסודות כמו שהבן בכח באב ואם ואח"כ בא החומר והצורה של היסוד הרביעי שהוא יסוד העפר ביחד שלעולם הנוק' באה כל בחי' ביחד ובאה באחרונה אחר שנשלם בחי' הדכורא וכן בעקודים אורות אוזן חוטם פה ואח"כ נקודים וכ"ה בכל עולם ועולם. וז"ש והעמד דבר יסוד האחרון שנק' דבר על בוריו אחר שנשלם דכורא שממנה נבנית ואח"כ בא כח ההרכבה שהוא המשלים אותם והוא הכתר והוא הנקרא אין וגבוה מערך הספירות מאד כי הוא כח פנימי המתפשט בכולם ואינו חומרי, וז"ש והשב יוצר על מכונו והוא המלכות מכון של כתר שאין ע"ק נגלה עד דאשתלים זו"נ ועליה ג"ר דרדל"א שהן נעלמין מאד מעיני כל חי והן נפשות שלש שאחר כת ההרכבה נר"ן והן באין בתוספת שעמהן הן י"ג (מדות) שאמרו הגאונים שהן ג' צחצחות שע"ג הכתר שבכלל הספירות הוא רישא דלא אתיידע וע"ס שבז"א הוא ג' פרצופים הראשונים הן לו בתוספת שמתפשטין בג' מוחין והן מתפשטות בין בא"א בין בז"א לנר"ן ואינן בחשבון הע"ס שהן עצם דבוק בחומר אינו נפרד מחומר וז"ש למעלה עשר ולא כו' שלא תחשוב כלל הנפש ג"כ לאחת או לא תחשוב ג"כ כח הראשון כח ההרכבה שלכאורה הוא ג"כ כח פנימי כמו שאר ג' הנפשות, אמר הבן כו' בחון בהם כו' ותמצא בכח כולם כח הראשון משא"כ באלו שהן בתוספת משם מ"ה החדש שהן י"ג ועשר וכ"ב כנ"ל (משנה א'):