שלש מים מרוח. הוא המים שעל הרקיע שבו כל הגלגלים והכוכבים והוא תחת רוח, זהו בעולם. ובשנה גלגל המזלות שבהן חיות העוה"ז. ובאדם הן המוחין ובו משכן החיה. והן בעולמות אצילות קדשו ית', ובספירות חכמה:
חקק וחצב בהן כ"ב אותיות. כאן התחלת גלויים שלכך נקראת ראשית כנ"ל ובה מתחילין להתפרש הל"ב נתיבות ולכך נקראת י"ש שכל נתיב כלול מעשר ונתיב אחד לא ידעו עיט והנמצאין בשכל הן במנין י"ש:
מתהו ובהו רפש וטיט. עכשיו מפרש בריאת הארץ שהיא נבראת ממים כמ"ש בפ' ג', והן ד' דברים שהן במים תהו ובהו נגד חו"ב רפש וטיט הן בתהום נגד ו"ק ומלכות, רפש הוא רקק שבו נברא עוף השמים וטיט בו נבראו חיות הארץ (ר"ל השמים ו"ק והארץ מל'), ור"ת של הד' דברים הן גימטריא תרי"א שהוא גימט' תור"ה שהן מן כ"ב אותיות של המים. והתורה מתחלת בבי"ת ומסיימת בלמ"ד נגד ל"ב נתיבות:
חקקן כמין ערוגה. היא חקיקת האותיות כנ"ל כמו שזורע מיני זרעים בערוגה כ"א לבד וכולם קבועים בערוגה כמ"ש בפ"ב:
חצבן כמין חומה. היא חציבת האותיות כנ"ל (עיין סוה"ס ליקוט מכ"י ז"ל ממש), כמין חומה הוא הרל"א שערים פנים ואחור שקבען בגלגל כמין חומה כ"ש בפ"ב:
סיבבן במין מעזיבה. שעשאן אחר כך כמו מרובע שעשאן כ"ב בתים ובכ"א כ"א שערים כמ"ש לקמן והקיף פנים ואחור יחר כמ"ש לקמן וכ"ז הוא בסוד מיין נוקבין:
ויצק עליהם שלג. הוא מיין דכורין שהוא נקפא משא"כ במים נוקבין כ"ש בזוהר והוא מן החכמה שהוא במוח:
ונעשה עפר. הוא מה שכתב לקמן ארץ נבראת ממים דאבא יסד ברתא:
שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ. שכן הוא בירידת המטר שעולין מיין נוקבין מן הארץ בעבים ואח"כ יורד בעבים מים העליונים שעל הרקיע שהם דכורין ובה מתברכין מים התחתונים ויורדין לברכה וע"ז אמרו (ברכות נ"ט ב', תענית ו' ב') משיצא חתן כו' ואמרו ותענית שם) מטרא בעלה דארעא ואמרו (שם) מאי רביעה כו', והמים העליונים הם טיפת מוח הזכר כי הן בחכמה והמים תחתונים הן טיפת מוח נקבה כי המים שעל הארץ הן חכמה של הארץ כמ"ש: