וששאלתם אשה שילדה בקושי ולא בשופי וראתה דם אם צריכה שבעה נקיים או לא דבר זה מחלוקת הגאוני' הראשונים מר רב יהודאי גאון אמר אינה צריכה שבעה נקיים ותלמידיו אמרו כמותו ומר רב צדוק גאון וכל בני הישב' לא אמרו כמותו ואמרו זה הדבר היה מנהג בראשונים שהיתה חכמה בבנות ישראל אבל השתא אין מבחינות בין קושי לשפוי וספק כרת הוא ועבדינן לחומרא. וכן קבל ראבי"ה מרבותיו לחומרא וכן בתשובת רבינו שמשון דדם טוהר אין נוהג בזמן הזה וכן פסק רבינו יעקב בר יקר ז"ל לאסורא. וכן פסק רב אלפס. מרדכי. כתב הרמב"ן אף ע"פ שמן התורה מותר לבעול על דם טוהר. כל הרואה טפת דם אפילו בתוך ימי טוהר תשב שבעה נקיים והרי זה בכלל חומר שהחמירו בנות ישראל על עצמן אע"פ שבמקצת מקומו' נוהגים קולא בדם טוהר כבר הסכימו הגאונים ועשו סמיכה והחרימו על מי שיעשה כן. וכתב בספר המצות שאף בזמן הזה נוהגים בדם טוהר היתר על דין תורה. וכ"כ הרמב"ן ז"ל שתלוי במנהג ובאשכנז וצרפת נוהגים בו היתר. לה"ט. כתב רב אלפס ז"ל וכל דם דחזיא בימי טוהר יושבת עליו שבעה נקיים ובתר הכי טובלת במי מקוה ואשתריא לבעלה ואף ע"ג דלא נפקי ימי טוהר כיון דיתבא בהו שבעה נקיים ותו לא חזיא שריא. עכ"ל. ואני הדיוט סובר הייתי דרב אלפס בא לאסר עלינו ואמר לימהר"ם דמעולם לא עלה על דעת רב אלפס לאסור דם טוהר אלא סבירא ליה לרב אלפס דביומי וטבילה תליא רחמנא וכל זמן שלא טבלה אפי' ספרה שבעה נקיים ושוב ראתה צריך לחזור ולספור שבעה נקיים ובתר הכי טבלה אבל בתר טבילה הוי דם טוהר וכן פסק רא"ם. וראבי"ה כתב דלא היא וכן פירש ר"י שאפי' לא טבלה אחר שפסקה וספרה שבעה נקיים אין לחוש לההוא ראיה ע"כ. מרדכי. כתב בספר המצות חומרא גדולה החמירו על עצמן בבבל ובארץ ישראל ובספרד ובארץ המערב היא מלכות מרו"ק שאין נותנים דם טוהר ליולדת וכל דם שהיא רואה בתוך מלאת סופרות ז' נקיים כמו אחר מלאת אבל בלומרדיא"ה ואשכנז ואגפיה וצרפת וארץ האי בועלי' על דם טוהר כדין התלמוד שאמרו חומרא דר' זירא אינה ביושבת על דם טוהר ע"כ. ואני המחבר לא ראיתי מעול' באשכנז וכן מכל רבותי שנהגו לבעול בדם טוהר: