פסק גדול בדורו מהר"ר יעקב מולן ז"ל על אשה שאין לה וסת קבוע אך בכל פעם שראתה ראתה בסימנין כגון מעטשת או חוששת פי כריסה ועתה נתקלקלה אותה האשה ובשעה שיושבת על הספל שעושה צרכיה מאד מצטערת ביציאת מי רגלי' ולאחר שתעמוד מצרכיה בודקת עצמה ומוצאת לרוב פעמים על העד דם ואינו אדום ממש רק דיהה כמו מוגלא וזה נמשך לה שנים רבות. והשיב לפי דעת מהר"ם החמיר בדבר כמו שהביאו המרדכי כיון שמצאה דם על העד. אבל מהר"ר שלום ז"ל כתב שאם היא רואה תמיד ע"י כאב אז תלינן שבא מחמת מכה וטהורה אבל אם רואה לפעמים בלתי כאב טמאה. ועוד בכאן יש סמך לומר שלא בא מן המקור הואיל ואינו דומה למראה דם אלא למוגלא ואף ע"פ שאין אנו בקיאים במראה דם לענין כזה מקילין. עכ"ל. האשה שהטילה מים בספל ונמצ' בו דם כתב הרמב"ם שטהורה בכל ענין בין עומדת בין יושבת בין מקלחת בין שותת. והרא"ש ז"ל כתב דיושבת טהור' בכל ענין דכיון שהמקו' רחב לא הדרי מי רגלי' למקור להבי' משם דם אבל בעומד' שהמקו' צר לה אם מזנקת לתוך הספל שהמי' יוצאין בקלוח טהורה אבל אפי' שותת על שפת הספל טמאה. טורים: