ומי שמהרהר בלבו תורה קודם שברך בב"ה א"צ לברך כי הרהור אינו כדבור לענין ברכה כמו שהוא הדין לענין ק"ש ותפלה שצריך הוצא' בשפתים. וכ' התוספות פרק מי שמתו דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדבור דמי וכן הוא לענין בעל קרי שמותר להרהר בק"ש. וכן פסק ר"ח ז"ל אם כן מי שמהרהר בתורה א"צ לברך דהא אפי' רבינא אומר שא"צ לברך לא לפניה ולא לאחריה. ופירש"י ותוספות דר"ל בהרהור לא יברך וכן פסק מהר"ל מולן ואע"ג דרז"ל פסקו דהרהור בתורה אסור בט' באב דהיינו מטעם דהוי שמח ולא מטעם דחשוב כדבור. כתב מהר"י מולן הא דנשים מברכות ברכת התורה אע"ג שאינן חייבות ולא עוד אלא שארז"ל כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות זהו בתורה שבעל פה אבל לא תורה שבכתב וכ"כ הרמב"ם. ואע"פ שלשון הברכה מלעסוק בדברי תורה משמע תורה שבע"פ מ"מ אין לשנות מטבע הברכות ועוד כי הן מברכת על קריאת הקרבנות ותפלה כנגד קרבנו' תקנום והם חייבות בתפל' וא"כ חייבות ג"כ בקריאת העולה והקרבנות וכ"ש לדברי הסמ"ג שכתב שהנשים חייבות ללמוד הדינין השייכין להן עכ"ל: