כתב הרמב"ם נמצאו שתי אונות באונה אחת ואין נראות כשתים דבוקות אם היה ביניהם כמין עלה הדס בין בעיקרן בין באמצעיתן בין בסופן כדי שיוכר בהן שהן שתים דבוקות מותרות ואם לאו טרפה. ויש שכתב אי סריכין מעקרן עד סופן מייתינן סכינא ומפרקינן לה אי מפקא זיקא בינייהו חדא היא וטרפה ואי לאו כשרה ולישנא דתלמודא משמע כפי' רש"י דאי איכא הכירא כל שהיא כשרה וכן עיקר. עכ"ל הרא"ש. נקבה הריאה ואין מקום לתלות והדבר ספק אם נקב מחיים אי לאו עושין נקב אחר אצלו אם הן דומין כשרה ומדמין מגסה לגסה ומדקה לדקה אבל מגסה לדקה ומדק' לגסה לא ופירש רב אלפס שמדמין מריאה לריאה אחרת רק שתהי' הבהמה אם גסה גסה אם דקה דקה ורש"י פירש שאין מדמין מבהמה לבהמה אחרת ואפי' באותה בהמה דוקא מאונא לאונא ומאומא לאומא אבל לא מאונא לאומא. ולא מאומא לאונא וכן היא מסקנת א"א ז"ל. טורים. לשון הרמב"ם אחד מסמפוני הריאה שנקב אפילו לחברו טרפה ויראה מלשונו דכל שכן אם נקב לבשר. ולא נהירא טורים: