אמר המחבר אחרי נשלם דיני אסור והיתר טרם אתחיל בדיני נסך אביא הלכה אחת מן המרדכי בענין נאמנות בדיני אסור והיתר וז"ל בפ' האשה רבה ביבמות. י"ד חלוקין יש בענין נאמנות באיסורין: א בכל דבר שהוא ספק ולא אתחזק לא אסור ולא היתר עד אחד נאמן שהוא מותר: ב היכא דאתחזק היתרא ואמר עד אחד אסור הוא אין נאמן אם אינו בידו הא אם בידו הוא נאמן: ג היכא דאתחזק אסור' ואמר עד אחד התר הוא אינו נאמן כיון שאין בידו הא אם יש בידו נאמן: ד כל אדם נאמן על שלו: ה עמי הארץ וחשודים אין נאמנים על שלהם כדאיתא בכתובות חמרין שנכנסין לעיר ואמר אחד מהן שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינו נאמן משום דחיישינן לגומלים שמע מינה הוא בעצמו אינו נאמן אעפ"י שחברו מסייעו: ו האומר לחבירו טבל שלך מתוקן ואמרו לו היאך והשיבו שאמרתי לפלוני לתקנו והוא אמר לי תקנתיו נאמן: ז אשה נאמנת לומר אשת איש הייתי וגרושה אני כיון דלא אתחזק אסורא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר: ח אשת איש שאמרה מת בעלי בעד אחד נאמנת: ט חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות כל פירותיו מתוקנים דחזקת חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן: י אינו נאמן לומר כהן אני להאכילו תרומה ואפילו שעתיד לגלות: יא כל דבר שהוא בידו של אדם אפילו אתחזק היתרא נאמן עד אחד לטמא לא שנא עד אחר מכחישו ל"ש אין מכחישו או אומר איני יודע או שותק כיון שהוא עוד בידו: יב דבר שאין בידו עתה ואתחזק היתרא ואומר נטמאו אין נאמן ואפילו שתק אז ולאחר זמן אמר לו איני מאמינך שפיר דמי ומלמדין אותו לומר כך: יג אפי' דבר שאין בידו עתה אם אמר לו כאשר מצאו הוי כאלו היה עדיין ברשותו מאחר שלא מצאו מקודם לכן לומר לו: יד עד אחד אומר אכלת חלב והלה שותק נאמן וכן נטמאו טהרותיך בפניך והלה שותק דההיא שתיקה כהודא' דמיא שהיה לו להכחישו ואפילו אומר אחר כך איני מאמינך או אינו יודע ע"כ: