1
השיב הראב"ד טעם על הקדישות שאו' בתפלה האחד אחרי פסוקי דזמרה שיש לשם הפסק דפסוקים וקדיש אחר סיום תפלה מי"ח שהוא מצוה בפני עצמה. ואינה דבוקה לאחריה וקדיש אחר קריאת התורה כי היא מצוה בפני עצמה בכנסת וקדיש אחר הקדושה והיא דבר שבקדושה וקדיש אחר אמירת מזמור או פרק או אגדה או משנה כדאמרינן בסוטה עלמא קאי אקדושא דסדרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא וקדיש אחר אשרי למנחה שהיא מצוה בפני עצמה כדאמר רבי אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח שהוא בן הע"הב וקדיש אחר ברכת ק"ש של ערבית כי תפלת ערבית רשות ויש שהולכין להם קודם י"ח ולא ישמעו קדיש וקדיש לאחר תפלת ערבית שכבר נשלמה התפלה ואין פוחתין מז' קדושות בכל יום והגאונים כתבו על שם שבע ביום הללתיך עכ"ל השבולי הלקט: