יבואו עליך גייסות. דאין החרב בא עליהם, שהרי אין לחרב כח מעצמו עד שיאמר הכתוב "יככה ה' בשחפת וגו'". אלא עיקר זה הוא שרוצה לומר 'גייסות יבואו עליך':
מכה של תבואה. דכתיב במקום אחר (בראשית מא, כג) "שדופות קדים". וכן בכמה מקומות בדברי רז"ל דשדפון – מכה של תבואה הוא, 'שדפון מלקה אותו' (ברכות יח ע"ב):
עד דתיבד כלומר עד אבוד אותך שתכלה מאליך. פירוש, מה שתרגם אונקלוס 'עד דתיבד', ולא תרגם 'עד דיהובד יתך', מפני שסובר שאין פירוש "עד אבדך" כמו להאבידך, שאם כן הוי למכתב "עד האבידך" (ר' פסוק נא), אלא סובר שפירושו עד אבוד אותך, רוצה לומר שתכלה מאליך, אבל 'להאבידך' משמע בידים. אף על גב שלשון 'אבוד' הוא פועל עומד, ולא יתכן בו 'אותך', רש"י סובר זאת המלה לפעמים היא פעל עומד לגמרי, כמו "כן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו" (לעיל כב, ג), בא לשון "תאבד" על האבידה בעצמה. ולפעמים באה זאת המלה על בעל האבידה, כמו "אוי לך מואב אבדת עם כמוש" (במדבר כא, כט), וזה אינו פועל עומד גמור, שהרי אין בעל האבידה נאבד, והוא דומה לפעל יוצא, רק שלא פעל בעל האבידה דבר, אבל האבידה נאבד מעצמה מן בעל האבידה. לכך יש לפרש גם כן "אבדך" שתכלה מאליך: