הגוזל קרקע [מחבירו] והפסידה כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות או שקצץ את האילנות ושחת את המעיינות והרס הבנין חייב להעמיד לו בית או שדה כשהיו בשעת הגזלה או ישלם דמי מה שהפסיד. אבל אם נשתנה מאליה כגון ששטפה נהר או נשרפה באש שירדה מן השמים אומר לו הרי שלך לפניך שהקרקע בחזקת בעליה קיימת ואין אחריות הפסדה עליו אא"כ הפסיד בידו מה שאין הדין כן במטלטלין כמו שבארנו.
השגת הראב"ד: אבל אם נשחתה. א"א (תימה הוא זה שהוא לא ביאר) [נ"א אמת הוא זה אלא שלא ביאר] כן שהרי עשה עבדים כקרקעות לענין גזלה שהרי הזקינו אומר לו הרי שלך לפניך, מיהו הני מילי לענין כחושה אע"ג דלא הדרא גזלה מיהא בעינה איתא ואומר לו הרי שלך לפניך אבל מ"מ נגזלים הם ונקנית ביאוש דכתיב וישב ממנו שבי ואמרינן העבד שנשבה ופדאוהו לשם בן חורין אחר יאוש לא ישתעבד לא לראשון ולא לב' (אלא) [אלמא] לאו כקרקע דמי דהא קני נפשיה ביאוש הילכך כשמת העבד או נשרף משלם את דמיו שהרי משמת אין שלו לפניו וכשמת לגזלן מת עכ"ל.
כתב המ"מ וז"ל ועל מש"כ רבינו משא"כ הדין במטלטלין או בעבדים הר"א ז"ל חלק בעבדים בין הזקינו שאומרים לו הש"ל ובין מתו או נשרפו שאינן בעולם ועדיין לא עלה תירוץ לדברי רבינו שכתב כמו שבארנו והוא שם לא חלק בזה בפ"ג ואם זה מלשון רבינו פירושו או בעבדים הדין כן כמו קרקעות והנכון שהוא ט"ס עכ"ל, וע"פ דברי המ"מ נשמט בגירסא שלנו תיבות או בעבדים, והש"ך בחו"מ סי' שס"ג השיג ג"כ על הראב"ד והוכיח דבודאי אין חילוק מקרקעות לעבדים וגם אם מתו פטור, ומקודם נבוא לדברי המ"מ שכתב דהראב"ד לא תירץ מש"כ הרמב"ם כמו שבארנו, ובפ"ג מה' גזילה לא חלק בין כחשו למתו או נשרפו, ולדעתי שפיר מוכח להדיא בדבריו בפ"ג לחלק בזה דעיקר טעם דפטור בקרקעות אפי' נשרף הבית הוא משום דגם מקודם הי' עומד ברשות הנגזל והגזלן לא הוציא מרשותו וכמש"כ הרמב"ם כאן שהקרקע בחזקת בעלים קיימת ואין אחריות הפסדה עליו, אבל בפ"ג מה' גזלה כתב דין עבדים והזקינו בין כל אלה שאומר לו הרי שלך לפניך ומחזיר אותה בעצמה והיינו דיש על הגזלן דין חזרה אלא שמחזיר הגזלה כמו שהיא, וא"כ כבר ביאר שם הרמב"ם דדוקא עבדים והזקינו שיש מה להחזיר, אבל מת או נשרף שאין מה להחזיר חייב לשלם.
ובעיקר מה שכתב הראב"ד לחלק בין עבדים לקרקעות כתבו כן בתוס' בב"מ ר"פ א"נ דהא דקרקע אינה נגזלת אינה מן המקרא אלא משום דאי אפשר לזוזה ממקומה אבל עבדי דניידי אע"ג דהוקשו לקרקעות יעבור בלא תגזול אלא דהתוס' כתבו זה לענין לעבור בלא תגזול, והרמב"ם אינו סובר כן דכתב בפ"ז מה' גנבה הל' י"א דגם על קרקע עובר בלא תגזול, וחלוק זה יהי' צ"ל לשיטתו לענין קרא דוהשיב את הגזלה דנתמעטו קרקעות ועבדים שהוקשו לקרקעות.
אכן בעיקר החילוק בין שהזקינו דאמרינן דאומר לו הש"ל משום דנתמעט מקרא דוהשיב ובין מת או נשרף דצריך לשלם דמיו, נראה דהוא עפ"מ שכתבתי בפ"א מדברי הספרי דאיכא תרי קראי חד והשיב כשהגזילה בעין וחד ושלם כשאין הגזילה בעין, ונמצא דאפי' הני דנתמעטו מקרא דוהשיב לא נתמעטו מקרא דושלם, ואם נאמר דבקרקע נמי עובר בלא תגזול היה צריך להיות ג"כ בכלל זה לחייב בדין ושלם. אלא דמ"מ כיון דאיכא סברא בהא דקרקע אינה נגזלת שלא גזל אותה מהבעלים כלל לכן אף אם עובר בלא תגזול בזה שהוא מונע תשמיש הבעלים מ"מ אין על מה לחייבו בתשלומין כיון שלא לקח מהבעלים כלום.
עכ"פ לענין תשלומין שפיר מבואר דיש חילוק בין קרקעות לעבדים, אלא שאנו צריכים להוסיף דמה שאנו מחלקים בין עבדים והזקינו ובין מתו דאף דגבי גזל מטלטלין אנו אומרים דבהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה ואינו אומר הש"ל משום דאינו השבה בעין, ובעבדים אף דאנו אומרים דחייב עליהם בדין ושלם כשהגזלה אינו בעין, מ"מ בעבדים והזקינו מחזירם כמו שהם היינו משום דהך דינא דאם הגזילה אינו כמו שהיתה נקרא דאינו בעין ואינו מקיים והשיב וחייב בדין תשלומין זה אנו למדים מקרא דוהשיב את הגזלה אם כעין שגזל יחזיר, אבל עבדים שנתמעטו מקרא דוהשיב אנו אומרים דכ"ז שהוא מחזיר הגזלה אפי' אם יש בה חסרון שאינה כמו שהיתה אינו חייב בדין ושלם. ולענין זה הוא שנתמעטו עבדים מקרא דוהשיב את הגזלה, ובדברינו מבואר ליישב מה שהקשה הש"ך בסי' שס"ג על הראב"ד וז"ל מ"מ בהא דס"ל להראב"ד דכשנשרף העבד חייב אין דבריו נלפע"ד דהא עבד איתקש לקרקע והיאך נימא דהוקש לחצאין לענין כחש דלא הדרא ולא לענין נשרף וכו' וכבר בארנו ליישב זה וכנ"ל.
אכן מה שהקשה עוד מהא דאמרינן דתוקף עבדו של חברו ועשה בו מלאכה פטור, ומוכח דלא מהני גזלה בעבדים, זה צריך ביאור ונראה דגם זה מיושב בדברינו דמה דפטור מלשלם שכר מלאכה בתוקף בהמה של חבירו הוא משום דקנה בבהמה קנין גזילה וזהו נמי מדין שאנו למדים מקרא דאשר גזל דאם אינו כעין שגזל קנאו בשינוי, וה"נ דאינו משלם שבח, וכבר בארנו זה בפ"ב במה דתולה הגמ' דין שבח בדין שינוי קונה דהכל נלמד מקרא דאשר גזל, ולכן עבדים דנתמעטו מקרא דאשר גזל אינו קונה אותם בשינוי ולא זכה בשבח אפי' בשבחא דבידים כיון שאין לו זכות גזילה ושפיר צריך לשלם מה שנשתמש בעבד הגזול כמו אם נשתמש בלא גזילה, ורק שלא בשעת מלאכה פטור משום דניחא לבעלים, אבל בשעת מלאכה שפיר חייב:
Loading...
9:1
1
Loading...