כל מי שנתחייב ממון לחבירו הישראל וכפר בו ונשבע על שקר הרי זה חייב להחזיר לו הקרן שכפר בו והוספות חומש וחייב בקרבן והוא הנקרא אשם גזלות, אחד הגוזל או העושק או הגונב או שהלוהו או שהפקיד אצלו או מצא אבדה וכחש בה או שהיתה ביניהן שותפות ונשאר לו אצלו ממון או שעשה לו מלאכה ולא נתן לו שכרו, כללו של דבר כל שאילו הודה חייב לשלם בדין וכפר ונשבע משלם קרן וחומש שנאמר וכחש בעמיתו בפקדון.
כבר הקשו האחרונים על מה שסתם הרמב"ם וכתב דגם בעושק ובהלואה חייב ק"ש ובב"מ דף מ"ח איתא דדוקא ביחד לו כלי לעשקו ולהלואתו ונאמרו בזה תירוצים שונים, אכן כבר הקשו בתוס' דאנסת ופתית את בתי דלא שייך יחוד כלי כיון דאכתי לא נתחייב ותירצו דמיירי שיחד לו כלי לכשיעמוד בדין וקאי למ"ד אם מקנה דשלבל"ע ע"ש ובודאי הוא דוחק לאוקמי מתני' שלא כהלכה.
ונראה עפ"י דאיתא בספרי הבאתי ברפ"א וז"ל אי והשיב ושלם יכול יהי' משיב ומשלם ואל תתמה שהרי הגנב משלם תשלומי כפל, אם טבח ומכר ומשלם דו"ה ת"ל גזילה גזילה הוא משלם ואין משיב ומשלם, והיינו דמקודם כתיב והשיב את הגזלה ואח"כ ושלם אותו בראשו, וקמ"ל בספרי דאינו משיב ומשלם, וא"כ ע"כ והשיב הוא כשהוא בעין ושלם כשאינו בעין, וא"כ י"ל דמה דאוקים רב חסדא כשיחד לו כלי לעשקו ולהלואתו, היינו כדי שיהי' אפשר שיהי' דין השבה גם בעושק ותשומת יד דבאמת בעיקר קרא דוהשיב כתיב נמי עושק וע"כ צריך לאוקמי שיחד לו כלי, ולכן אמר דבתשומת יד נמי משכחת לה באופן שיהי' דין השבה ומ"מ כי אהדריה קרא לא אהדר אלא בעושק כדאיתא שם, אבל מ"מ קרבן שבועה חייב נמי גם היכי דהוא בדין ושלם והיינו כשאינו בעין, אח"כ ראיתי דבעיקר הדברים כבר כתב כן הרמב"ן בחידושיו בב"מ דרב ששת אתא לאשמעינן רק שיהי' משכחת לה קרא דוהשיב אלא שלא הביא דברי הספרי ולא קרא דושלם ובדברינו לפי דברי הספרי מבואר ביותר, ואפשר כיון לזה הרמב"ן אלא שקיצר בדבריו: