Even Ha'azel on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 4:12

ראוהו עדים שנכנס לתוך בית חבירו שלא בפני בעה"ב ונטל משם כלים, אע"פ שהוציאן מגולין ואע"פ שבעה"ב הזה עשוי למכור את כליו, אם טען ואמר דרך גזל לקחן והלה אומר ברשותך באתי ואתה מכרתם לי או נתתם לי או בחוב שיש לי אצלך תפשתים אינו נאמן, שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאם בפני עדים ה"ז בחזקת גזלן, לפיכך מחזיר הכלים לבעה"ב ואין כאן שבועה שהרי העדים ראו מה גזל ואחר שיחזיר חוזר ותובע את בעה"ב בכל מה שיטעון והדין ביניהם.
הלח"מ הקשה במש"כ הרמב"ם שהרי העדים ראו מה גזל משמע דאם לא היו העדים רואים מה גזל הי' נשבע בעה"ב ונוטל וזה תימה שהרי בהלכה ז' גבי שכירו ולקיטו כתב ואין הגזלן יכול לישבע שהרי לא הי' בביתו וכו' וכאן נמי הי' שלא בפני בעה"ב, וכתב ע"ז ואולי מש"כ כאן הוא אם הי' שם שכירו ולקיטו דהי' נשבע שכירו, ודבריו תמוהים, דהא פסק הרמב"ם דשכירו ולקיטו אין נשבעין ואין לומר דכונתו לא על שכירו ולקיטו אלא על שומר או אשתו של שומר דהם נשבעין דמסופקני טובא בזה דהא הך דינא חידש הרי"ף מסברתו דמי שלוקח חפצים מבית בעה"ב כשאין בעה"ב בביתו לא מהני טענת לקוח משום דזהו דרך גנבה, ובפשוטו משמע דזהו דוקא אם אין שומר בבית, אבל אם יש שומר שהניח הבעה"ב ובא אחד ונטל בפני עדים כלים ה"ז אינו דרך גנבה, ומסתבר דיכול לטעון לקוח ושהשומר ידע שהבע"ב מכרו לו ולכן נתן לו, וכן אשתו של שומר כיון שהיא נשבעת במקום השומר מוכח דדין שומר יש לה, ואף דאין לדמות זה לדין כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד דזהו כשהפקיד בבית שומר אבל הכא כשהניח שומר בביתו אמרינן דדוקא אשתו של שומר ולא בניו, אבל עכ"פ כיון דחזינן דאשתו נשבעת והוי כשומר לענין זה א"כ מסתבר דמי שנכנס ולקח בפניה חפצים ועדים ראו מבחוץ אין לו דין גנב דהא היה שם בא כח הבעלים לענין שמירה ובודאי ידעה שהבעלים מכרו לו ובדין לקח.
ויש להוכיח כן מראייתו של הרי"ף מהא דגודרות אין להם חזקה שכתב וז"ל ואי ס"ד דמאן דתפיס מידי דלחבריה קמי סהדי דלאו באפי חבריה ואמר לקוח הוא בידי נאמן הגודרות אמאי אין להם חזקה השתא מידי דודאי דלא באפי מארי' תפסי' ואמר לקוח הוא בידי נאמן הגודרות דספיקא נינהו דאיכא למימר דילמא באפי' מרייהו תפסינהו לא כ"ש דאית ליה חזקה עכ"ל, ומזה מוכח דהרי"ף מיירי בגוונא דגודרות דלא היו הבעלים ולא שומר שלהם, דגודרות בהכי מיירי דהא מפורש בב"ב דף ל"ו דגודרות דמסירי לרועה יש להם חזקה.
ובקושית הלח"מ באמת לק"מ דהא כתב הראב"ד בהשגתו בהלכה י"ג דאפשר דאף שלא הי' בפני בעה"ב מ"מ עכשיו מצא אותם בעה"ב בידו וטוען ברי, ומה שלא כתב זה הראב"ד כאן זהו משום דכאן הוא רק על משמעות הדברים ושם הוא תמה על עיקר הדין לשיטתו דע"א אינו מחייב שבועה בטענת שמא והוא פשוט: