אבל הגוזל עצים ושרפן וקצצן או חקק בהן ועשאן כלים או שגזל צמר וצבעו או נפצו ולבנו או שגזל טווי ועשהו בגד או שגזל לבינה ועשאה עפר או אבנים וסתתן או מעות והתיכן, הרי זה שינוי בידו שאם יעשם מעות אחרות פנים חדשות הן וכן כל כיוצא בהן.
עלח"מ והוא מפורש נפצו ולבנו ביחד וכן מפרש הגר"א ז"ל בחו"מ סי' ש"ס, ומש"כ בה' בכורים דלבנו לא הוי שינוי הוא לבנו לחוד, ומה שלא כתב שם דאם גם נפצו הוי שינוי סמך על מה שכ' כאן, והוא דוחק גדול דה' בכורים קבע קודם, וכ' עוד דהרמב"ם מפרש היפוך מפירש"י וכן כ' הגר"א וגם זהו דוחק דבודאי סרקו אלים מנפצו דנפצו ביד וסרקו במסרק כמו שפירש"י וכן הוא בערוך, וכ' הלח"מ דפסק הרמב"ם כר"ש משום דרבא אוקים כוותיה, והגר"א כ' דהרמב"ם אינו גורס הא והא ר"ש בדרבא אלא בדרחב"א, אולם בדק"ס לא נמצא גירסא כזו.
והמאירי בש"מ כתב דהרמב"ם מחלק בין גזלה לראשית הגז אף שהקשו בגמ' מזו לזו ולא כתב הכרח לזה ולא טעמא דמילתא, ונראה די"ל דגבי ראשית הגז דהוא לפטור לגמרי צריך שינוי גדול להפקיע שלא יהיו ע"ז שם גז צאנך, ולכן מה שהוא מוכרח בתיקון הצמר והכל עושים כן לא נפקע בזה שם גיזה, אבל גבי גזילה דכתיב אשר גזל דצריך להשיב רק כעין שגזל וכיון דעכ"פ עשה הגזלן תיקון קבוע אינו כעין שגזל דא"צ להשיב מה שתיקן ואינו חייב להשיב אלא כשעת הגזלה.
והנה בגמ' גבי ראשית הגז מבואר דטואו הוי שינוי ולא הביא זה הרמב"ם לא כאן ולא בה' בכורים, וכן לא הביא זה הטור, ומשמע דסוברים דטווי חוזר לברייתו וא"כ יש להוכיח ממה דהוצרך רב אשי לשנויי בגדים נמטי ולא משני בנפצו, או סרקו לד' הלח"מ והגר"א, וע"כ דהוי שינוי ואם טואו הוי שינוי אינו הוכחה דעכ"פ יקשה דקנאו משעת הטויה, והנה בפשוטו דטווי ועשהו בגד לא הוי שינוי לכאורה ע"כ מוכרח לשנויי נמטי, אבל לשיטת הרמב"ם דהוי שינוי ומה דמשני נמטי הוא רק דליכא ליבון כדפירש"י א"כ מוכרח דלבנו בכל גווני הוי שינוי בין בנפצו בין בסרקו.
עוד נראה די"ל דאם טויה חוזר לברייתו ולבון אינו חשוב שינוי מ"מ גזל צמר שאינו טווי ולבנו וטואו וארגו ועשהו בגד הוי שינוי דדוקא בטווי אמר בגמ' דלא הוי שינוי משום דחוזר לברייתו ממש אבל צמר שאינו טווי ולבנו ועשהו בגד אף דלרבנן אינו שינוי חשוב מ"מ כיון דעכשיו עשהו בגד לא נגרע דין השינוי אא"כ חוזר לברייתו ממש וזה עכ"פ אינו חוזר לברייתו כמו שהיה בשעת הגזלה ולכן דוקא בטווי אמר בגמ' דהוי שינוי החוזר, ולפי"ז יהיו מוכח לד"ה מדהוצרך רב אשי לשנויי בגדים נמטי דלבנו הוי שינוי בכל גווני.
ובמה שכתב הרמב"ם דטווי ועשהו בגד הוי שינוי וכן כ' הטור והקשו הכ"מ והלח"מ דהא בגמ' מבואר דהוי שינוי החוזר עמש"כ הפרישה דלא צריך לזה אלא לאביי אבל לרב אשי ל"צ לומר כן ומסתבר דהוי שינוי שאינו חוזר וכן כ' המאירי דנפסד צורת החוט, ויש להוסיף על דברי הפרישה דהרמב"ם והטור סוברים דמה דמשני רב אשי בגדים נמטי אינו ר"ל דדוקא נמטי דהא תנן בגדים סתם אלא דאפי' נמטי דליכא לבון. אבל עכ"פ חולק על אביי וסובר דבכל גווני הוי שינוי ומתני דאורייתא קתני, ואף דלשיטת הרמב"ם דנפצו ולבנו הוי שינוי א"כ גזל צמר שאינו טווי ועשהו בגד ודאי הוי שינוי, וא"כ אינו מוכח דטווי הוי שינוי מ"מ יש לומר דמתני' סתמא קתני ובודאי בכל גווני בין באינו טווי בין בטווי ורב אשי משני רק דאפי' נמטי דליכא לבון נמי קנה אבל טווי ועשהו בגד נמי קנה, ובצדק הוכיח הפרישה ממה שהשמיט הרי"ף תירוצא דרב אשי דמוכח דבסתם בגדים נמי קנה, והמחבר בשו"ע השמיט טווי ועשהו בגד משום שהקשה בכ"מ ובב"י על דבריהם אבל באמת מבוארים שפיר דברי הרמב"ם והטור וכמו שבארנו:
Loading...
2:12
1
Loading...