Even Ha'azel on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 18:2

וכן אם מצא שטר שזמנו בו ביום והיה מקויים והחייב מודה יחזיר ואם אינו מקויים לא יחזיר שמא כתב ללוות ועדיין לא לוה.
המ"מ הביא מה שתמה הרשב"א דכיון דחייב מודה למה צריך כתוב בו הנפק דאי משום קנוניא ליכא דאי בעי כתב ליה שטר אחר מהשתא, והביא שהר"ר יהונתן כתב משום דלא סבר עדיו בחתומיו זכין לו, וכתב ע"ז המ"מ וג"ז צ"ע, ובאמת אינו מספיק כלל דזה מהני רק לומר דאם כתב ללות ולא לוה לא נתחייב הלוה אבל קושיית הרשב"א הוא דלמה ניחוש לזה כיון דיכול לכתוב שטר אחר. ובזה היה אפשר דחייש אפשיטי דספרא אלא דא"צ לזה, דאיברא דאין אנו מאמינים שכבר לוה מ"מ כשיתבע הלוה השטר שרוצה ליתנו להמלוה וללות למה לא נחזיר לו כיון דהוא בו ביום, א"כ גם עכשיו שמודה שלוה ובהך נתינה שנותן המוצא להמלוה אין בה כדי לחייב את הלוה מ"מ יש לו מיגו דאי בעי היה לוקח בעצמו ונותנו למלוה, או שיאמר להמוצא ליתנו להמלוה בשליחותו דאף דאין כותבין שטר ללוה עד שיהיה מלוה עמו להפוסקים דלא כאביי מ"מ א"צ שיראו נתינת המעות רק נתינת השטר וכמבואר בד' הרמב"ם בפ' כ"ג מה' מלוה, [והמל"מ כאן כתב זה בשם הרמב"ן והנמוק"י ולפלא שלא זכר ד' הרמב"ם ומה שכתב דכ"נ שהוא הסכמת כל הפוסקים, בפירש"י בב"מ בדף י"ג מפורש שצריך שיראו העדים נתינת המעות] ואין לומר דדין מיגו לא מהני אלא בבע"ד ודלוה שאומר שהשטר שייך למלוה כבר אינו בע"ד דהא זהו דין בידו דעדיף ממיגו דהא בידו לומר למוצא אם אין השטר של המלוה אלא שלי שעדיין לא לויתי אני רוצה להתחייב עכשיו בשטר שלי וליתנהו למלוה.
ונראה לפי"מ דקיי"ל דבעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן וחוששין אף שבידו לגרשה. וכתב הרמב"ם בפי"ב מהל' גירושין הלכה ה' וז"ל לפיכך אומרין לו אם אמת הדבר הרי אתם קיימים גרש אותה עתה בפנינו, ולכאורה דבריו מיותרים דמה צריך ללמדנו שיש לו עצה לגרש מחדש את אשתו, ונראה דאף דכתב מקודם שחוששין שמא יתכוין לקלקלה או בגט בטל גירשה והיא אינה יודעת מ"מ אי לאו שיש לו עצה לגרשה לא היינו חוששין זה כיון דבידו לגרשה היה נאמן דהך חששא שאמר יתכוין לקלקלה אינו חשש גמור דהא בריש גיטין הביא הרא"ש ד' הירושלמי דאמר וחש לומר שמא החתימו בעדים פסולים. א"ר אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים, וכן החשש שמא בגט בטל גירשה מי לא עסקינן דאומר שגירשה בפני מומחין אלא שאינם לפנינו דמ"מ אינו נאמן אלא דכיון דיש עצה שיגרשה חוששין, ושם איכא הפסד פשיטי דספרא וטרחא דעדי חתימה ומ"מ חוששין, וא"כ כ"ש הכא דיכול הלוה לומר שיתנו לו וימסור למלוה בפנינו או שימסור המוצא בשליחותו בגדר התחייבות מחדש, ואף דשם יש חשש כמש"כ הרמב"ם גם כאן אפשר דנתן לו מקודם שטר אמנה ורוצה גם עתה שיחזירו למלוה באופן זה, ועמש"כ כאן המל"מ, ולכן כיון דאפשר שיתחייב עכשיו מחדש אין מחזירין אם אינו שטר מקויים: