בהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוסרה לא קנה עד שימשוך או ינהיג, וכן בנכסי הגר, אבל קנה המוסרה לבדה, היה א' רוכב וא' אוחז במוסרה הרוכב קנה הבהמה והמוסרה שעל לחיי הבהמה בלבד, וזה שאוחז המוסרה קנה ממנה מה שאוחז בידו ושאר המוסרה לא קנהו א' מהן.
אבל קנה המוסרה לבדה, בהגה"מ כתב בשם הסמ"ג דקנה מה שתפוס בידו, ובחו"מ סי' רע"א ס"ב כתב המחבר לשון הרמב"ם וכתב ע"ז הסמ"ע דטעמא דקנה המוסרה משום שיכול לנתקה, וכ' הש"ך דזהו נגד הגמ' בפ"ק דב"מ דף ט' ולכן ע"כ דכאן קנה המוסרה מה שתפוס בידו, וכן הוא בסמ"ג ובהגה"מ, גם הגר"א ז"ל בבאורו סק"ד כתב וז"ל אבל קנה כו' דוקא מה שתפוס בידו, סמ"ג והג"מ, ועש"ך וכמש"ש בגמ' זה קנה כו' וזה קנה מה שתפוס בידו, עכ"ל, ואנכי תמה מאד על הש"ך והגר"א ז"ל שמיושב אצלם לבאר כן דעת הרמב"ם דאף דלכאורה ע"פ סוגיית הגמ' מבואר דלא קנה אלא מה שתפוס בידו, אבל איך אפשר לבאר כן דברי הרמב"ם דהא תיכף בהלכה ז' כתב כלשון הגמ' דזה שאחז המוסרה קנה ממנה מה שאחז בידו, וא"כ איך אפשר לפרש דמה שכתב בהלכה ו' דקנה המוסרה לבדה הכונה מה שתפוס בידו, אלא דבאמת דברי הרמב"ם תמוהים דמאיזה טעם יקנה כאן כל המוסרה, וכבר השיג הש"ך על דברי הסמ"ע במה שכתב בטעמא משום שיכול לנתקה דהא זה אמר ר' אבהו על הא דקתני בברייתא זה רכוב חמור וזה תפוס במוסרה זה קנה חמור וזה קנה מוסרה דהוא משום שיכול לנתקה ולהביאה אצלו. וע"ז אמר בגמ' והא דר' אבהו ברותא היא.
ולכאורה נראה דדעת הסמ"ע הוא דדוקא בזה רכוב חמור וזה תפוס מוסרה דסבר ר' אבהו דמהני טעמא דשיכול לנתקה ולהביאה אצלו להוציא הזכות מיד הרכוב וע"ז אמר דברותא הוא, ולכן כתב הסמ"ע לחלק דהיכי דליכא רכוב מהני טעמא דשיכול לנתקו אבל בא' רכוב וא' תפוס במוסרה כיון שהרכוב קנה מה שעל לחיי הבהמה לכן לא קנה התפוס במוסרה אלא מה שתפוס בידו, אבל א"א לומר כן דהא אמר ע"ז בגמ' דאלת"ה טלית שהיא מונחת חציה ע"ג קרקע וחציה ע"ג עמוד ובא אחר והגביה חציה מע"ג עמוד ה"נ דקמא קני ובתרא לא קני, הואיל ויכול לנתק ולהביא אצלו, ומבואר להדיא דאף דהראשון הגביה חציה מע"ג קרקע בשעה שלא היה עוד אחר מ"מ לא קנה משום שיכול לנתק ולהביא אצלו.
והנראה לי בדעת הרמב"ם דהנה זה ודאי דפשטות הסוגיא מתחלה משמע כדברי הרמב"ם דפריך על הברייתא דזה קנה חמור וזה קנה מוסרה ונקני נמי רכוב המוסרה ושו"ט עד דמסיק אלא אימא זה קנה חמור ובית פאגי וזה קנה מה שתפוס בידו והשאר לא קנה לא זה ולא זה. ומוכח דרק משום מה דפריך דנקני נמי רכוב במוסרה אסיק הכי. אבל בלא זה הוי ניחא דהתפוס במוסרה קנה כל המוסרה, ובטעמא דמילתא נראה דהנה התוס' כתבו במה דפריך ונקני נמי רכוב במוסרה דזהו אי אמרינן משוך בהמה זו וקני כלים שעליה קנה, וקשה דהול"ל ותפשוט דלא קנה, וביותר קשה לדעת הרמב"ם שפסק דלא קנה בודאי, ומשמע דסובר דלפי"מ דמסיק והלכתא בכפותה בלא כפותה ודאי לא קנה, אבל הראב"ד בש"מ כתב דלא דמי למשוך בהמה זו וקני כלים שעליה דשאני מוסרה דשמירת הבהמה היא, ולפי דבריו נראה דכל דבר ודבר קנינו הוא לפי תשמישן, ולכן שאר מטלטלין אין דרך קנין שלהם ע"י משיכת הבהמה, אבל מוסרה שמקומה הוא על הבהמה מהני לגבה משיכת הבהמה.
ולפי"ז נראה דיש לומר באופן זה לענין קנין המוסרה ע"י התפוס במוסרה דאף דכל המטלטלין קנינם דוקא במשיכה או בהגבהה שיוציאם לגמרי ממקומם, מ"מ י"ל דאין הטעם כדמשמע בפשיטות משום דבעינן שיוציאם מרשותם דהא קיי"ל גבי בהמה בב"ב דף ע"ה דכיון שעקרה יד ורגל קנה ואף דאמר ע"ז בטעמא דכיון דמיעקרא יד ורגל אידך למעקר קיימא. אבל האי סברא לא מהני אלא דנימא דהוי משיכה מעלייתא, אבל עכ"פ אכתי עומדת ברשות שהיתה עומדת, ובאמת קשה לי בזה על ד' התוס' בקדושין דף כ"ה שכתבו דמה דמסירה אינו קונה בסימטא משום שהמוכר הביא בהמתו ונעשה כחצרו ומה דקונה משיכה היינו משום שעקר הדבר ממקומו, וקשה דהא קיי"ל כיון שעקרה יד ורגל קנה, ומשמע דהתוס' סוברים דכיון דלמעקר קיימא לא נחשב כבר ברשותו.
אבל הרמב"ם יסבור דמזה מוכח דאין הטעם משום דצריך שיוציאם לגמרי מרשותם, ובאמת הגבהה דמהני ברשות בעלים ג"כ לא הוציאם מרשותם. אלא דכן הוא דין משיכה והגבהה שיעשה מעשה שיהיה מוכח דבאו לרשות הקונה, ולכן כל זה בשאר מטלטלין דדרך קנייתן ליקח אותם ממקומם, אבל מוסרה כיון דזהו מקומה להיות מונח על החמור אין דרך קנייתה ליקח אותה מעל החמור, ואף דבודאי גם אם יקח אותה מעל החמור קנה היינו משום דבודאי יש לה דרך קנין בעצמה, אבל כשהיא על החמור אין דרך קנייתה ליקח אותה בעצמה ומהני תפיסתה כשהיא על החמור.
ואפשר עוד דהרמב"ם מפרש דכדמתרץ לבסוף אלא אימא וכו' אינו משבש לגמרי הברייתא דקתני זה קנה חמור וזה קנה מוסרה אלא דמוסיף, ופירושא דברייתא הוא דכ"א כשהוא בעצמו, רכוב חמור קנה חמור, ואשמעינן דרכוב קני או במנהיג ברגליו, וזה קנה מוסרה היינו אם תפוס במוסרה בלא רכוב, וכשהם שניהם יחד אז הוא כדמתרץ בגמ' אלא אימא וכו', משום דקנין הרכוב אינו מועיל להתפוס במוסרה ובזה יהיו פסקי הרמב"ם מבוררים דמפורש כך בברייתא ובגמ':
Loading...
17:6
1
Loading...