Even Ha'azel on Mishneh Torah, Robbery and Lost Property 13:1

המוצא אבדה שהוא חייב להחזירה חייב להכריז עליה ולהודיעה ולומר מי שאבד לו מין פלוני יבוא ויתן סימנים ויטול אפי' היתה שוה פרוטה בעת המציאה והוזלה חייב להכריז עליה.
כתב המ"מ דעת הרב ז"ל דאע"ג דאסיקנא בגמ' דבעינן שתהא שוה פרוטה בשעת אבדה ובשעת מציאה לכו"ע כיון דשוה בשעת מציאה פרוטה חייב בכך והכי משמע התם באלו מציאות, וכ' ע"ז הכ"מ דברי הה"מ תמוהין שכתב שדעת הרב הפך מאי דאסיקנא, וע"ז כ' הלח"מ כתב הרב בעל כ"מ דדברי הה"מ תמוהים, ולא ידעתי למה כתב כן, והנה שלשה נביאים מתנבאים ולא בררו דבריהם. כונת הרב המגיד הוא פשוט, דאע"ג דבעי שתהא שוה פרוטה בשעת אבדה ובשעת מציאה מ"מ אחר המציאה אם הוזלה חייב להכריז, דלא בעינן אלא שעת מציאה, אכן בהא לא נחית הה"מ אמאי לא הזכיר הרמב"ם דין זה דבעינן שיהיה שוה פרוטה בשעת אבדה ובשעת מציאה, והכ"מ למד בדברי הה"מ דכונתו דלמסקנא סגי שיהיה שוה בשעת מציאה לחוד פרוטה, וע"ז תמה הכ"מ דהוא הפך מאי דאסיקנא, אכן הלח"מ לא נחית לזה ותמה על ד' הכ"מ, ובאמת בדברי המ"מ אין רמז לזה ונחית רק לאם הוזלה אחר מציאה, אלא דדבריו תמוהין דהוציא זה ממשמעות והוא מפורש בדף נ"ה, רק הכ"מ למד כן בדבריו משום דבאמת דברי הרמב"ם תמוהים שהשמיט הך דינא דבעינן שתהא שוה פרוטה בשעת אבדה, וכן למעלה בפ' י"א כתב אבדה שאין בה שו"פ אינו חייב לטפל בה ולא להחזירה, ולא הזכיר דבעינן שתהא שו"פ בשעת אבדה ובשעת מציאה, ובפשוטו משמע דסגי שיהיה שו"פ בשעת מציאה, וזהו התימה שתמה הכ"מ על המ"מ דלמד בדבריו שהצדיק הרמב"ם בזה והוא באמת הפך מאי דאסיקנא, ואם אמנם כי המ"מ לא נחית לזה כלל ופירש רק דברי הרמב"ם במה דכתב דאם בשעת מציאה שו"פ אף שהוזל אח"כ שהוא גמ' מפורשת כנ"ל, אבל עכ"פ דברי הרמב"ם הם תמוהים שהשמיט לגמרי כל הסוגיא.
והנראה דבאמת הרמב"ם השמיט הסוגיא בכונה משום דבמתני' לקמן דף נ"ה קתני להדיא המוצא אבדה שהיא שו"פ חייב להכריז, ולא הצריך כלל שיהיה שוה בשעת אבדה אלא בשעת בשעת מציאה לחוד, וכאשר נעיין נראה שהרמב"ם השמיט לגמרי הדרשא על אבדה שאין בה שו"פ מה שאין זה דרך הרמב"ם שדרכו לכתוב גם מקור הדרשא מה שנלמד מקרא להדיא, ובזוטו של ים למד הרמב"ם להדיא מאשר תאבד ממנו ומצאתה, ובאבדה מדעת למד הרמב"ם מאשר תאבד פרט למאבד מדעתו, והכא לא הביא הדרשא לא מאשר תאבד ולא מומצאתה, ולכן אפשר דבאמת סובר הרמב"ם דכיון דממתני' מוכח דלא בעינן שיהיה שו"פ בשעת אבדה אלמא דלא ילפינן מאשר תאבד, ואשר תאבד ממנו ומצאתה איצטריך לזוטו של ים ולאבדה מדעת ולא אבדה מדעת ילפינן מאשר תאבד וזוטו של ים ילפינן מקרא דממנו ומצאתה או דומצאתה כדרבנאי וזוטו של ים יליף מממנו לחוד, ואבדה שאין בה שו"פ הכא מסברא או דיליף מרבית ואונאה: