וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו. אין לו אלא שכרו הראוי לו, ואם היה צייד ואמר לו בטל מצודתך והעבירני, נותן לו כל מה שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה.
המ"מ הביא דברי הרמב"ן שכ' דמהא שמעינן דמי שהוא חולה וסמנים ביד חברו שוים כ' והתנה עליו ליתן בדמיהם הרבה מחמת אונס חליו אין לו אלא דמיהם, ויש לעיין דבמאי שאני הסמנים מהיכי שאמר לצייד בטל מצודתך, כיון שהפסיד הצידה נותן לו כל מה שהתנה עמו, וכ' הלח"מ דמשמע אע"פ שהתנה עמו יותר ממה שהפסיד במצודתו חייב ליתן לו, וכן מוכח בגמ' אמרינן הכא בצייד וכו' דאמר לו אפסדתני כוורי בזוזא, והיינו דכיון שהפסידו דגים בעד זוז א' חייב ליתן לו כל מה שהתנה, ומוכח דפעולה לחוד אינו נוטל אלא מה ששוה פעולתו, אבל אם הפסידו חפץ לא אמרינן דנוטל רק מה ששוה החפץ, אלא כל מה שהתנה וא"כ הכא שלוקח אצלו הסמנים למה אינו נותן אלא מה ששוים הסמנים, אך באמת הדבר מבואר דהנ"מ שבין פעולה להיכי שהפסיד הדגים הוא, דפעולה בודאי יש לה קצבה דכיון דע"כ מחוייב לעשות דאפי' אם נימא דאבדה לא דמי לפריקה משום צעב"ח מ"מ הא עכ"פ רמי רחמנא עליה לטרוח דאפי' טעינה דבשכר הא עכ"פ מחוייב לעשות ובודאי לא יוכל לומר תן לי מאה מנה דא"כ נפל חיובא דטעינה בבירא, אלא טעינה בשכר כמה ששוה, ולכן מה שהתנה ליתן יותר יוכל לומר משטה אני בך, אבל היכי שהפסיד הדגים בזה לא קצבה התורה ויכול לבקש בעד הדגים הרבה ולכן מהני קצבתו, לפי"ז נוכל לומר דהסממנים לא דמי לדגים כיון דזהו עיקר הרפואה ומחוייב ליתן לו הרפואה בכדי שויים, אכן כ"ז הוא לפימש"כ הלח"מ דנותן לו כל מה שהתנה אפי' הוא הרבה יותר מן ההפסד, וכן משמע באמת מלשון הרמב"ם. אכן בשיטה מקובצת הביא חבל ראשונים שכתבו דמיירי דאפשר היה הפסדו כמו שהתנה, וכן כ' הסמ"ע בחו"מ סי' רס"ד ס"ז א"כ אין לנו הוכחה דחפץ שאני מפעולה. ודינו של הרמב"ן מבואר בפשיטות:
Loading...
12:7
1
Loading...