מצא שק או קופה אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו אינו חייב להטפל בהן, ואומד את דעתו אילו היו שלו אם היה מחזירן לעצמו כך חייב להחזיר של חבירו. ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היו שלו כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר. היה דרכו להחזיר כלים כאלו בשדה ואין דרכו להחזירן בעיר ומצאן בעיר אינו חייב להחזיר מצאן בשדה חייב להחזירן עד שיגיעו לרשות הבעלים ואע"פ שהרי נכנס בהן לעיר ואין דרכו בכך.
הכ"מ הביא שהרא"ש חולק וסובר דמספק אין לו לזלזל בכבוד תורתו, והנה יש לעיין בעשיר אם יש לו דין זקן ואינו לפי כבודו, ולכאורה לפי הכלל דכל דבשלו מחזיר א"כ אפי' עשיר נמי אך י"ל דזהו רק גדר בדין זקן ואינו לפי כבודו דתליא אם בשלו מחזיר אבל אם אינו זקן רק עשיר לא נפטר ואין לומר דדמי לדין שלו מרובה משל חבירו, דזה אינו דהם שני דינים דשלו מרובה ילפינן מאפס כי לא יהיה בך אביון וזקן ואינו לפי כבודו ילפינן מוהתעלמת. והנה מדברי הרמב"ם שכתב חכם או זקן מכובד מוכח דמכובד מפני עשרו לא נפטר, וכן ראיתי בש"מ בשם הר"ר יונתן דדוקא חכם בשביל כבוד תורתו, והש"מ כתב דהרמב"ם כתב חכם או זקן מכובד, אבל עכ"פ בעשיר משמע דגם הרמב"ם אינו פוטר דזקן מכובד חייבין בכבודו, אבל הטור לא הזכיר חכם או זקן מכובד וכתב רק המוצא דבר שהוא מתבייש להחזירו אם הוא בענין שאילו היה שלו מחזירו חייב ליטפל בו. ומוכח דאין חילוק ואפי' עשיר נמי פטור, ומדברי הרא"ש שכתב דמספק אין לו לזלזל בכבוד תורתו משמע לכאורה דאינו פטור אלא חכם, אבל א"א לומר דהטור חולק על הרא"ש לכן צ"ל דהרא"ש אינו חולק על הרמב"ם אלא בחכם ומי שאינו חכם גם הרא"ש מודה דאזלינן לחומרא.
והנה קשה לדעת הרא"ש דסובר דאין לו לזלזל בכבוד תורתו, דא"כ למה שילם ר' ישמעאל בר' יוסי לפנים משוה"ד, דמה שייך לפנים משוה"ד כיון שאסור לו לטעון, ואין לומר שלא רצה ליהנות מכבוד תורה דא"כ לא שייך ללמוד זה מקרא דוהודעת והרב הגאון ר' נחמי' ירושלמי זצ"ל רב דלובאן אמר לי בזה דלפימש"כ בדעת הטור דגם עשיר נמי פטור א"כ יש לומר דר' ישמעאל בר' יוסי שהיה מקורב למלכות כדאיתא בב"מ דף פ"ד היה נכבד מלבד תורתו ובזה היה שפיר שייך לחייבו לשלם לפנים משוה"ד כיון דמותר לו לטעון, ומה דאסור לו בשביל תורתו בזה כבר י"ל דלא רצה ליהנות מכבוד תורתו, כיון דבלא תורתו היה צריך לשלם לפנים משוה"ד. ולפי"ז יכוונו שיטות הרמב"ם והרא"ש בשני הדינים דהרמב"ם דסובר דעשיר אינו פטור מוכח ע"כ דגם חכם מותר למחול על כבודו מדשילם רי"ש לפנים משוה"ד ואזלי לשיטתייהו.
ובעיקר דינא יש להעיר עפ"י מה דקיי"ל הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. וכמו דמסיק רבא בקדושין דף ל"ב וכן פסק הרמב"ם בפ"ה מה' ת"ת הל' י"א, ואף דכתב הרמ"א ביו"ד סי' רמ"ב דמ"מ אסור לבזותו, ודאי דזה לא דמי ללבזותו, אלא דא"כ תיקשי על רב חסדא דסבר התם דאין כבודו מחול אמאי שלם ר' ישמעאל בר' יוסי לפימש"כ דתלי זה אם הוא מותר על פי דין למחול, ואפשר דרב חסדא לא יסבור דהוא משום לפנים משוה"ד אלא משום נהנה מכבוד תורתו, והגמ' דאמר דר' ישמעאל שלם לפנים משוה"ד זהו להלכה לפי מה דקיי"ל כרב יוסף דרב שמחל על כבודו כבודו מחול, אכן באמת גם בל"ז דברי הרמב"ם נכונים דודאי ליכא אסור לת"ח לעשות מלאכה אפי' פחותה, כשצריך לפרנסתו וכדאשכחן באבא חלקי' דהוי דרי ציבי, וכן אמרו פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא גברא רבא אנא, וא"כ מסתבר דלהשיב אבדה ג"כ אינו זלזול בכבוד תורה, ומיושב ד' הרמב"ם שפסק להחמיר:
Loading...
11:13
1
Loading...