Even Ha'azel on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 5:10

הורו רבותי שאין נשבעין על טענת קטן שבועה של תורה, אבל שבועת היסת נשבעין, ואפי' היה קטן שאינו חריף לענין משא ומתן נשבעין היסת על טענתו, שלא יהיה זה נוטל ממנו כשהוא קטן וילך לו בחנם ולזה דעתי נוטה ותקון עולם הוא.
הורו רבותי וכו' כתב המ"מ כבר כתבתי שכן הוא דעת הרבה מן המפרשים, וכתב על זה הכ"מ הבין הרב המ"מ בדבריהם, שאין נשבעין על טענת הקטן שבועת התורה ואפי' שבועת השומרים, ולא הביא רבינו דבריהם אלא לומר שאע"פ שאין משביעין ע"י טענת הקטן שבועת התורה, מ"מ משביעין אותו היסת, וכבר תמה הלח"מ על ד' המ"מ דאיך כתב שהמ"מ מפרש דהורו רבותי הוא שאפי' שבועת השומרין אין נשבעין, דהא בפ"ב מהל' שכירות כתב הרמב"ם קטן שהפקיד ביד גדול וכו' הורו רבותי שאין זה נשבע בטענת הקטן כדי שנאמר וכו' שכל השומרים שבועתם שבועת שמא הוא, לכן כתב הלח"מ דמה שכתב המ"מ כבר כתבתי וכו' זהו במה שכתב בהלכה ט' דאפי' להפוסקים החולקים על הרמב"ם וסוברים שאין שבועת התורה כלל ע"י קטן, אבל שבועת השותפין והאפוטרופסין והאריסין שהוא מדבריהם נשבעין אותה לקטן, וא"כ הוא הדין להיסת, ולי לא נראה גם פירושו של הלח"מ דמה שייך ללמוד שבועת היסת משבועת השותפין והאריסין, דשם הא עיקר השבועה היא שבועה על ספק שחושדו שמא יש בידו משלו, אבל בשבועת היסת הא כתב הרמב"ם בפ"א הל' ז', אין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי וא"כ איך אפשר ללמוד שבועת היסת משבועת השותפין.
לכן נראה דזה ודאי דאין כונת המ"מ כאן לשבועת השומרים, דהא כתב הרמב"ם כאן הורו רבותי שאין נשבעין על טענת קטן שבועת התורה, וא"כ בטענה הוא דן, וזה הא כתב בהלכה ט' שאם שמר לקטן וטען שאבד ה"ז נשבע שבועת השומרין לפי שאינו נשבע מחמת טענה, וא"כ לא בשבועת השומרין הוא דן כאן שכתב על טענת הקטן, ומה שכתב המ"מ כבר כתבתי שכן הוא דעת הרבה מן המפרשים, זהו מה שכתב המ"מ בתחלת הל' ט' שאם גורסים אלא בדרבה קא מיפלגי דמשמע דאפי' בטוענו קטן מחייב ראב"י, אפשר שאין הלכה כמותו אלא כחכמים, ודין זה מוסכם מרוב הפוסקים והיינו דבכל אופן אין נשבעין על טענת קטן, ואם הלכה כראב"י אז לא מוקמינן פלוגתייהו בטענת קטן, ולכן מה שכתב המ"מ שכן הוא דעת הרבה מן המפרשים זהו רק על תחלת הדין שכתב הרמב"ם שאין נשבעין על טענת קטן שבועה של תורה, דעל סוף דבריו הא כתב בעצמו דזהו מסברא שמוכרח לומר שכן תיקנו חז"ל, ובאמת דברי הרמב"ם מפורשים בחדושי הר"י מיגש לשבועות פ' הדיינים אמתני' דאין נשבעין על טענת חש"ו, וגם מה שכתב ואפי' הי' קטן שאינו חריף מפורשים בדבריו.