וחטאתיהם מלמדים קטיגור באותה שעה אליהו. כך צריך לומר, ושבינתים יתיר (אות אמת ורד"ל):
רבי חנינא. נראה דצריך לומר רבי נחמיה (רד"ל):
שאינן מתוודין. מפני טירוף השעה:
בחניפי תורה. שמראין עצמן כאילו הם בני תורה ואינם כלום. ועיין לקמן פרשה ה' פסוק (ה) אל תתן את פיך:
סבורים כל עמא כו'. כל העם סבורים שהוא בעל מקרא ואינו בעל מקרא, בעל שונה משניות ואינו כלום:
עטיף גולתיה. הולך מעוטף בטליתו כתלמיד חכם:
אלו ממזרים עצמן. שאף שהם נולדו מאיסור ערוה מכל מקום הם עשוקים, שאם אביהם בא על הערוה הם מה חטאו (יפה תואר). ועיין בויקרא רבה פרשה ל״ב (סימן ח):
והנה דמעת העשוקים. ואין להם מנחם ומיד עושקיהם כח ואין להס מנחם. כדאיתא בבראשית רבה פרשה ל״ח (סימן יד) ובאיכה רבה (א, כו) שכל מקום שנאמר אין לה הוה לה. גם יש לפרש דדייק מדכתיב אין להם מנחם שני פעמים, דחד אתא לדיוקא השתא אין להם מנחם אבל לעולם הבא יש. ועיין ביפה תואר שם:
אנא חמיתא אולון כריסון. כך צריך לומר. ופירש הערוך אולון בלשון רומי כולה. כריסון פירושו זהב טהור (אות אמת בויקרא רבה שם):
ראיתי והנה מנורת זהב כו'. כי זרובבל נאמר על מלך המשיח העומד מזרעו. וכן בתנחומא (תולדות סימן יד) פירשו הכתובים על מלך המשיח (יפה תואר):
תרין אמורין כו'. משום דמינייהו סייעתא למה שאמר שלעתיד לא יהיה בישראל שום פסול. דכיון דפירוש גולה על ראשה לתרוייהו שהקדוש ברוך הוא בראשם משמע דלית בהו פסול, דאין השכינה שורה אלא על משפחות המיוחסות כדאיתא בסוף פרק עשרה יוחסין (קידושין ע, ב), להכי מייתי לה הכא (יפה תואר):
חד אמר גולה כו'. שרמז הגולה להקדוש ברוך הוא שהוא הגולה עמהם או הגואל כדלקמן (יפה תואר):
מאן דאמר גולה שגלו לבבל. כך צריך לומר. כלומר שפירוש גולה השכינה שהיתה בגלות עמהם. ופירושה דקרא שהשכינה באה בראשם, כי כשהם נגאלין גם השכינה נגאלת עמהם בגאולתם. על דרך (שמואל ב' ז, כג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו. ואף על גב דבגאולה העתידה קמיירי, קאמר שגלי לבבל והוא הדין לאדום (יפה תואר):
ומאן דאמר גואלה כו'. ואיכא בינייהו דלמר סבת הגאולה מפני השכינה שהיא בגלות, ולמר חסד הוא שעושה הקדוש ברוך הוא לגאול את ישראל:
וכתיב עלה הפורץ לפניהם וגו'. רצה לומר וגו' וה' בראשם, והכי נמי גולה על ראשה נדרש על ה' שהוא על ראשם כדאמר הכא וה' בראשם (יפה תואר):