זבוב אחד שמת כו'. מדכתיב יבאיש יביע לשון יחיד שמע מינה שאינו מדבר אלא בזבוב אחד (ופירוש זבובי כל אחת מזבובי, וכאלה רבים במקרא) וא״כ אינו אלא משל אל החטא וכדמפרש (מתנות כהונה). אבל בירושלמי פרק קמא דקדושין (ה"ט) איתא דרש בן עזאי זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח אילו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש שמן רוקח, וזה על ידי חטא אחד שחטא איבד כל זכיות שבידו. וכתב היפה מראה פירושו, דכי היכי דזבוב אחד מבאיש ומבעבע שמן רוקח כשנופל לתוכו כי כשמסריח מעלה אבעבועות, כך חטא אחד מפסיד זכיות הרבה שהיו בידו אם הוכרעו על ידו לחובה, עד כאן לשונו:
מי שאין לו מצוה שתכריע. כך צריך לומר. וכן איתא בירושלמי למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות:
דורשי רשומות אומרין. עיין פרק קמא דקדושין (מ, ב):
ימוד אדם עצמו. פירוש יראה אדם עצמו:
והעולם נידון אחר רובו. משום דלתנא קמא דאיירי ביחיד דריש ליה חוטא אחד מלשון חטא אחד, אבל רבי שמעון בן אלעזר קאמר דחוטא ממש קאמר יחיד שחטא, דברבים איירי וחוטא אחד מכריע אותן לחובה דהעולם נידון אחר רובו. ודקאמר נמי והיחיד נידון אחר רובו, משום דאילו היה לאותו יחיד עצמו רוב עונות גם אם היה העולם מחצה על מחצה לא היה יכול הוא להכריע במצוה אחת שעשה את כל העולם לזכות, כיון דהוא גופיה יש לו רוב עונות והוא אינו זוכה במצוה זו איך יזכו הרבים על ידו (מהרש"א). וחסר כאן, וצריך לומר והעולם נידון אחר רובו, במצוה אחת שעשה זה זכה לעצמו ולכל העולם טובה הרבה, ובחטא יחידי כו'. וכן הוא בקדושין פרק קמא: