אלה הדברים בציוני מפרש אלה הדברים מנין אלה התחיל משה להוכיח את ישראל כי ז' באדר מת משה וזה היה בר"ח שבט. הרי ל"ו ימים:
בכל לשון כו'. ר"ל מה שכתוב שוב במשנה פ"ק דמגילה:
שהספרים נכתבים בכל לשון. בכתב של כל אומה. ובלשון של כל אומה [ברטנורא]:
שהספרים נכתבים בכל לשון. ותפילין ומזוזות אין נכתבות אלא אשורית. כן הוא במשנה. ופרש"י ספרים תורה נביאים וכתובים. אשורית לשון הקודש. וטעמא בגמרא דבתפילין ומזוזות כתיב [דברים ו'] והיו הדברים האלה בהוויתן יהו:
אף בספרים לא התירו. לשון אחר חוץ מלה"ק אלא יונית. משום דלשון יונית רחמנא שריא בהדיא לכתוב בהן ספר מדכתיב יפת אלהים ליפת וגו' וכדלקמן בסמוך. ומדאצטריך קרא למשרי לשון יונית מכלל דשאר לשון חוץ מאשורית אסור מה"ת:
שיהיו דבריו של שם. היינו תורה. וזהו דכתיב וישכון באהלי שם היינו בתי כנסיות ובמ"ד. ובמס' מגילה אמרו אמר קרא יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ופריך הגמרא ואימא גומר ומגוג. אלא א"ר חייא בר אבא היינו טעמא דכתיב יפת וגו' יפיותו של יפת יהא באהלי שם. ופרש"י הוא לשון יון לשונו יפה משל כל בני יפת:
שמרפא את הלשון כו' מתיר את הלשון כו'. כפשוטו פירושו שהוא מרפא לשון אלמים וכדמסיים נלמד ממשה כו' נתרפא לשונו. [ותפס לשון מתיר משום דרשא דלהלן להתיר פה כו']. וענין המאמר לכאן למתני' דספרים נכתבים בכל לשון. הוא לומר שלשונה של תורה חביב שבכדי שיהיה נקל להבינה בכל לשון. נתרפא כלו' התירוה לכתוב בכל לשון [ובדרך רחוקה קצת י"ל לשון מתיר את הלשון כענין מתיר איסור הלשון שהיא בלשון יוני גריכי"ש הקדום כדמשמע בירושלמי פ"ק דפאה ושלהי סוטה שהוא בכלל גזרת חכמת יוונית. ומ"מ לכתיבת התורה לרשב"ג התירוהו דווקא מפני יפיותו] [רד"ל] ועמ"ש בביאוריו לפדר"א ר"פ ל"ח:
תדע לך כו' כדמסיים לשונו מתרפא כו' בד"ת. א"כ הרפואה היא בשביל עץ חיים של ד"ת [רד"ל]:
לתרפיון פי' מזון מלשון טרף נתן ליראיו בחילוף התי"ו בטי"ת. וז"ל הירושלמי רבי יוחנן אמר תרפיה מציץ עליה וטרף מזונה. ופי' היפה מראה שמשעה שפורח עליהו מיד נותן מזונו. כלו' שמוציא פריו שלא כדרך האילנות שהפרי אינו יוצא אלא אחר פריחת העלין ימים רבים. ובספר מים יחזקאל פי' לתרפיון רפואה לכל החולים:
כל שהוא אלם. שאינו מדבר. וגם אלם מדברי תורה [כמו שאמרו במדרש רות גבי פלוני אלמוני שהיה אלם בדברי תורה]:
ולועט פי' ואוכל. לשון הלעיטני נא:
מתרפאה ומצחצחה מיד בדברי תורה. ר"ל שתבא הרפואה להתורה והלשון בבת אחת שע"י התורה יתרפא לו גם הלשון. ודרש לתרופה להתיר פה:
שכך כתיב יעלה על שפתו מזה ומזה. כצ"ל ור"ל בשביל שיעלה על שפתיו ד"ת שכתובים מזה ומזה [רד"ל]: