חתיכת נבילה כו' לפיכך הבא לבטל כו' יצרף כל מה שבקדירה בשר ורוטב וקיפה ועצמות וא"ת הואיל ומצרפין גם כל העצמות עם שאר ההיתר לבטל האיסור א"כ קשה למה יהא מותר ביש ששים עם העצמות נימא שהאיסור היה גדול בשעת נפילתו לקדירה ולא היה ס' נגדו לבטלה ונאסרה הקדירה ומה שיש עתה ס' היינו משום שנתמעט ונקטן האיסור על ידי בישול דבשלמא כי מבטלינן האיסור בבשר ושאר דברים שבקדירה בלא עצמות לק"מ דכשם שאמרינן האיסור נתמעט הה"נ נימא ההיתר נתמעט כפי ערך זה ונמצא ההיתר שהוא עתה ששים נגד האיסור גם בשעת נפילה היה ששים נגדו ונתבטל אבל עצמות שאין מתמעטין ע"י בישול קשה כיצד מצטרפין אותן לבטל האיסור ניחוש דלמא נתמעט האיסור דרך משל שנפלה לקדירה חתיכה איסור שיעור שני זתים והיו בקדירה ארבעים חתיכות בשר כל אחת מחזקת שני זיתים ועצמות היו בקדירה שיעור עשרים זיתים נמצא שבשעת נפילת שני זיתים האיסור לקדירה לא היה בקדירה היתר אלא מאה זיתים שהם נ' פעמים שני זיתים ולא היה אלא נ' של היתר נגד האיסור ועכשיו שע"י הבישול נתמעט האיסור ועמד על זית אחד וגם חתיכת ההיתר נתמעטו בזה שעמדו כל אחת על שיעור זית אחד והעצמות נשארו כשיעורן הראשון שאין מתמעטין ע"י בישול נמצא לפ"ז אע"פ שיש עתה ששים היתר נגד האיסור בשעת נפילה לא היה ס' וממילא נאסר התבשיל שבלע מטעם האיסור שלא היה ס' נגדו ומאיזה טעם באנו להתירו עתה ועוד קשה דאף אם נאמר שע"י צירוף העצמות נתבטל מ"מ העצמות והוא אסורות הואיל ואין בהן טעם עצמן לבטל טעם האיסור שבלעו דרך משל שיש ס' זיתים היתר עם העצמות נגד האיסור ואם נאמר שחתיכות ההיתר בלעו טעם מהאיסור שיעור זית כמות שהאיסור עכשיו נמצא שכל זית וזית של היתר בלע אחד מחלק ס' שבזית שהרי טעם זית אחד נבלע בס' זיתים נמצא שבכל זית של בשר יש ס' טעם עצמו נגד האישור שבלע משא"כ בעצמות שאין להם טעם עצמן לבטל האיסור אם כן נאסרו ע"י האיסור שבלעו ויש לומר דאף כי משערינן שצריך ס' נגד כל החתיכה של איסור לבטל טעם האיסור היינו משום דלא ידעינן כמה נפק מינה טעם האיסור אבל עכ"פ טעם האיסור שיצא הוא פחות משיעור החתיכה עצמה של איסור לכן ביש שם בהיתר בשעה שבא לפנינו נגד כל חתיכת האיסור אף כי לא היה ס' בשעת נפילתו האיסור להיתר נגד כל החתיכות מ"מ משערינן לפי אומד זה שודאי היה ס' נגד טעם של חתיכת האיסור שהוא על כ"פ פחות יותר מחתיכת האיסור עצמו והשתא ליכא למיפרך לתסרו העצמות דאמרינן כמו שבלעו מן האיסור הה"נ שבלעו מן ההיתר ונתבטל טעם האיסור שבהם ע"י טעם ההיתר הואיל ואמרינן שטעם האיסור היוצא מהחתיכה הוא פחות מחתיכה עצמה ואף כי יש לפקפק ע"ז ולומר דאם נאמר שהעצמות בלעו מעט מן האיסור הה"נ נימא שמן ההיתר בלעי מעט וא"כ עדיין אין בהם כמה לבטל האיסור שבלעו מ"מ הואיל ואיסור זה הוא טעם בלא עיקר וחומרא הוא שהחמירו רבנן אפשר לומר שלא החמירו בכזה ובלאו הכי יש לתרץ קושיא ראשונה דל"ק מידי דלאו מילתא פסיקא היא לומר שהחתיכה נתמעטת ואדרבה אנו רואין בחוש אשר לפעמים מתרבה החתיכה ע"י בישול ואם כן אפשר לומר שחתיכת האיסור נתרבה ע"י בישול מכמות שהיתה בשעת נפילה ולכן ביש ששים נגדה בשעת ביאתה לפנינו מותר: