בד"א בששניהם צוננים כו' ב"י הביא לשון ת"ה וז"ל כתוב בתרומת הדשן קדרה מלאה חלב רותח שפותה אצל האש על הכירה ומחמת הרתיחה יצא החלב למעלה מאוגני הכלי והיה נזחל נמשך בקילוח בלי הפסק דרך דפני הקדרה ע"ג כירה עד שהגיע אצל הבשר שהיא ג"כ ע"ג כירה יראה דאם היד סולדת בחלב במקום שנגע בבשר חשיבי כה"ג עירוי מכלי ראשון ונאסר הבשר עכ"ל וכתב ב"י עליו ז"ל ונראה דע"כ הבשר היה צונן דאל"כ למה הוצרך לומר שהחלב חשוב עירוי מכלי ראשון הא אפילו היה צונן גמור היה אוסר לבשר משום דהוה צונן לתוך חם וכיון שכן ע"כ צריכין לומר דנאסר הבשר דקאמר לא לאסור הכל קאמר אלא דוקא כדי קליפה דהא חם לתוך צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה עכ"ל ב"י ול"נ דהבשר היה חם ונאסר כולו דהא לא קאמר התם שנפל חלב לתוך בשר אלא שמכח רתיחת החלב היה נזחל ונמשך ע"ג כירה עד תחת הקדרה של בשר ואילו הוה החלב צונן הוה חם תוך צונן ולא הוי נאסר הבשר אלא כדי קליפה אבל השתא שהחלב חם מרתיחתה הוי חם לתוך חם והכל אסור (מיהו י"ל דהב"י לטעמיה כ"כ דכתבתי בשמו דכל שבמקומו יש לו כח ואם היה הקדרה חמה לו הכח להבליע החלב וה"ל כצונן לתוך חם) ומ"ש והיה נזחל ונמשך בקילוח בלי הפסק כו' ר"ל דאם היה מפסיק היה ככלי שני ע"ג כירה אבל השתא דזחלה תמיד העירוי בלי הפסק מיחשבא לכלי ראשון ועיין בר"ס ק"ה שם כתב ב"י דגם בכלי שני אם היד סולדת בו ס"ל לרבינו דצונן בתוך חם אוסר כולו: