כתב בעל העיטור ש"מ כל מידי דבעי הדחה כו' בקערה של איסור צונן אסור לכתחילה דלמא אכיל בלא הדחה כתב בד"מ וז"ל ויש להקשות דהא אמרינן פרק כל שעה כלי שנשתמש בו חמץ ישתמש בו מצה לכתחילה וכ"כ בטור א"ח סי' תמ"א א"כ ש"מ דמותר להשתמש בכלי איסור בצונן אע"ג דלא ידיחו לבסוף לכן נ"ל דלא אסור להשתמש בו אלא בשר וכיוצא בו דאית ביה לחלוחית אבל דבר יבש כגון מצה בכלי חמץ שרי וצ"ע ואפשר לחלק בין חמץ לשאר איסור ועוד נראה דיש לחלק בין דבר שבלע האיסור בחם אז אסור להשתמש בו צונן כדאיתא לקמן סימן קכ"א אבל דבר שמשתמשין בו צונן מותר להניח בו היתר צונן דומיא דחמץ ומצה ותירוץ זה נ"ל עיקר עכ"ל ד"מ. ובזה מיושב ג"כ מ"ש רבינו לעיל סימן ס"ט גבי כלי שאינו מנוקב שנאסר די"א שמותר להשתמש בו לכתחילה בצונן בלא הדחה וכן הוא הסכמת רבינו שם וא"ל דבלא הדחת הכלי קאמר אבל הדבר שנשתמש בו צריך הדחה דהא סתמא קאמר שם מותר להשתמש בו ומשמע אפי' דברים שאין מדרכן להדיחן ועוד דאין טעם לדבר כיון דהכלי א"צ הדחה ה"ה הדבר ששמשו בו ג"כ א"צ הדחה אלא ודאי התם נמי היינו טעמא הואיל ובלעה איסור בצונן. ויש מחלקין דלא הצריכו הדחה אלא כששני הדברים האוסרים זא"ז הם בעין כגון כאן בגבינה ובשר משא"כ בכלי שאינו מנוקב דסימן ס"ט שהאיסור הוא בלוע בכלי ומה"ט נמי בסימן צ"ד כתב רבינו דמותר לשום בקדרה שנאסרה מבשר וחלב פירות או צונן ולא הזכיר שם דבעי הדחה וגם לא חילק בין פירות שדרכן להדיח ובין אין דרכן להדיח דאז אסור להניח בו לכתחלה אלא ודאי א"צ שם הדחה כיון שאין האיסור דבשר בחלב בעין אלא בלוע ואע"ג דברתיחה בלוע אין להחמיר בזה. אבל תירוץ זה אינו דהרי רבינו כתב כאן בשם בעל העיטור דבשר היתר צונן בכלי איסור צונן בעי הדחה לכן נראה כתירוץ מור"ם דדוקא במצה שאין בו לחלוחית ולא בדבר שיש בו לחלוחית ומה"ט י"ל דכתב רבינו לקמן בסימן צ"ד דמותר לתת פירות בכלי שנאסר מבשר בחלב ובסימן ס"ט לא איירי בדין הדחה דבעינן להיתר שנגע בדבר איסור אלא בא ללמדינו דמחמת הכלי שמלחו בו לא נאסר דל"ת הכלי מיחשב כרותח ומה שמניחין תוכו בעי קליפה או הדחה מיד ואם לא הדיחוהו אסור בלא קליפה (משא"כ הדחה זו דנגיעה אפי' ידיחוהו לאחר זמן שרי) אי לא שהדיחו הקערה דבה העבירו קצת רתיחתו: