הכחל בין שהוא של מניקה שיש בה חלב הרבה בין אינו של מניקה אסור מדרבנן לבשלו כו' בשיטת הגמרא דכחל נתחבטו גאוני עולם ורבינו הביא שלשה פירושים של רש"י ושל ר"ת ושל הרי"ף וקיצר מאוד בדבריו ויש בהן מקום לטעות והב"י גם בכאן קיצר במקום שהיה לו להאריך והאריך במקום שהיה לו לקצר לכך אמרתי לכתוב פירוש ההלכה ע"פ כל אחד בקיצור. בפ' כל הבשר (חולין דף ק"ט) תנן הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו. ובגמרא א"ר זירא אמר רב אינו עובר עליו ומותר. והא אנן תנן אינו עובר עליו מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא. בדין הוא דאיסורא נמי ליכא ואיידי דבעי למיתני סיפא הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו התם מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא תנא נמי רישא אינו עובר עליו. ואיכא דאמרי אמר רבי זירא אמר רב אינו עובר עליו ואסור תניא כלישנא קמא דרב כחל שבשלו בחלבו מותר קיבה שבשלה בחלבה אסור ומה הפרש בין זה לזה זה כנוס במעיו וזה אינו כנוס במעיו. כיצד קורעו אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל א"ל רבי אלעור לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתני' היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב וטחו בכותל (ופי' רש"י אלא לקדירה) אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לילתא כחלא (פי' רש"י זויקו שפודו ר"ל תנו לילתא שהיא אשת רב נחמן כחל בשפוד עכ"ה והא אנן תנן קורעו ההוא לקדירה והא קתני שבשלו דיעבד אין לכתחילה לא. הוא הדין דאפי' לכתחילה ואיידי דקא בעי למיתני סיפא קיבה שבשלה בחלבה אסורה דאפי' דיעבד נמי לא תנא נמי רישא שבשלה ע"כ ופרש"י על הא דאמר רב אינו עובר עליו ומותר באכילה לכתחילה אם בשלו ולא אמרינן אסור מיהא מדרבנן. דהא אפילו נסחט ויצא אמרינן לקמן חלב שחוטה מדרבנן הוא והאי כיון דמובלע ולא פירש אפילו איסורא דרבנן ליכא ע"כ והנה מ"ש רש"י אם בשלו ר"ל לצלי דאי בקדירה ודאי אסור משום חלב שבו שיוצא וחוזר ונבלע ואסור מדרבנן אליבא דרש"י וכן כתב רש"י בסמוך גבי הא דרב נחמן דפריך והא קתני שבשלו כו' פרש"י שם והא ודאי בצלי הוא מדקתני מותר דאי בקדירה אמאי מותר הא יצא החלב וחזר ונבלע ע"כ ולפי זה הא דקתני מתני' הכחל קורעו ומוציא את חלבו בצלי איירי דעלה קתני לא קרעו אינו עובר עליו ומפרש רב אינו עובר ומותר דהיינו דוקא בצלי דאי בבישול אף דיעבד אסור כמ"ש וקריעה זו מפורשת מדברי רבי אלעזר דמיירי בקריעה קצת דא"ר אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול והיינו לצלי ובקרע כל דהוא וכדפי' רש"י שם שתי או ערב אלא שהמקשה היה סובר דרבי אלעזר מיירי בקריעת שתי וערב וטחו בכותל והיה סובר דהא דאמר רב יהודה כיצד קורעו כו' אמתניתין קאי ומפרש עלה דבעינן שתי וערב וטחו בכותל ולהכי פריך מאי קמ"ל מתניתין היא ומשני הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב וטחו בכותל אלא לקדירה אבל לצלי בקרע כל דהוא סגי לכתחילה ובדיעבד אפי' לא קרעו כלל והטעם דלכתחילה בעי קריעה כל דהוא משום חלב הכנוס אבל בדיעבד שרי כמ"ש לעיל בשם רש"י הטעם ולפ"ז הא דמפרש רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל לאו אמתניתין קאי אלא מילתא באנפי נפשיה קאמר דלבישול בלא בשר צריך קריעה ש"ו וטחו בכותל אבל בקדירה עם בשר נחלקו הפוסקים בדברי רש"י כמ"ש בסמוך. ועל הא דמשני רב נחמן ההוא לקדירה פרש"י רב נחמן סבירא ליה כלישנא בתרא דרב. אינו ר"ל דסבר לגמרי כלישנא בתרא דרב דהא מיקל טפי אפי' מלישנא קמא דרב דהוא שרי אפי' לכתחילה לצלי בלא קריעה כלל אלא ר"ל לפי מאי דמפרש הוא מתניתין לקדרה צ"ל הא דקתני לא קרעו אינו עובר עליו ר"ל ואסור וזהו כפי' לישנא בתרא דאילו מותר ליכא למימר הואיל ונתבשל בחלבו הוא אסור לפרש"י כמ"ש ורב נחמן דאמר זויקו לה כחלא ר"ל שהתיר לצלות לכתחילה אפי' בלי קריעה כלל לא קי"ל כוותיה אלא כר' אלעזר דמצריך קריעה מועטת זהו פי' שיטת שמעתתין לפרש"י. ור"ת מפרש שמעתתין זו בע"א שהוא מפרש הא דמשני רבי אלעזר לא בעינן קריעה שתי וערב כו' ור"ל אלא לקדירה וכן הא דמשני רב נחמן ההוא לקדירה דמיירי בקדירה עם בשר והביא ראיה לדבריו דסתם קדירה היינו עם בשר ולפ"ז הא דקתני ומתניתין הכחל קורעו ר"ל קורעו כדינה דהיינו שתי וערב וטחו בכותל כמו שמפרש רב יהודא דאמתניתין קאי אבל לקדרה בלא בשר או לצלי לכתחילה בקריעה קצת שרי וטעמא דהחמירו בה עם ובשר לפי שטעם החלב נכנס בבשר ומשתנה טעם הבשר ויש בו טעם בשר בחלב ולכך אסרו חכמים וכשאין הבשר עם הכחל בקדירה אע"פ שלא קרעו ש"ו כיון שקרעו קצת לכתחילה מותר דאין החלב בעינא עוד בכחל כמו שהיה קודם ואע"פ שע"י הבישול נפלט וחוזר ונבלע תוך הכחל לא גזרו בו חכמים כיון שאין שם בשר אחר ולא נשתנה טעמו של כחל מפני בליעה זו (ולא אתי למיכל בשר בחלב עכ"ה) ובדיעבד שרי אפי' לא קרעו כלל ואין חילוק בין צלי לקדירה בלא בשר דאין שום טעם להקל בצלי יותר דבצלי נמי נוטף החלב ונופל על הכחל מבחוץ וחוזר ונבלע ולא שייך כבולעו כך פולטו אלא בדם אבל טיפת חלב שנפלה על חתיכת צלי לא. ולפ"ז הא דאמר ר' אלעזר קרע לי ואנא איכול וכן הא דאמר רב נחמן בסמוך זויקו לה כחלא פירושם שבשלו בקדירה בלא בשר וע"י קרע מועט דשרי אפי' לכתחילה כמ"ש. וכתב אע"פ שנקרע מעט מ"מ שייך גבה זויקו כיון שאינו נסחט כראוי (ור"ל פי' זויקו לה כחלא בשלו בקדרה בלא בשר כחלא נפוחים כנודות פי' שלא נקרע שתי וערב אלא קריעה קצת והוא מל' זיקים מליאים כמי נוד נפוח מלא חלב ולא נקרע. וז"ש אע"פ שנקרע מעט והיאך קרי זויקו שפי' מלא חלב אלא כיון שאינו נסחט כראוי קרוי זויקו עכ"ה) והא דא"ר זירא אמר רב לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ר"ל עם בשר בקריעה קצת מותר בדיעבד דמפרש לא קרעו היינו קריעה כדינה וממילא נשמע דבלא בשר בלא קריעה כלל מותר וללישנא בתרא אינו עובר עליו ואסור בין עם בשר בקרע קצת בין בלא בשר בלא קריעה כלל וכתבו התוס' והרא"ש ללישנא בתרא דכיון דמחמיר דקריעה קצת לא מהני עם בשר אפי' בדיעבד מחמיר נמי לאוסרו בלא בשר לכתחילה אפי' בקריעה מועטת ולפ"ז א"ש הא דקאמר תניא כלישנא קמא דרב אע"פ דלפום ריהטא משמע דאינו ראיה דברייתא מיירי בלא בשר ורב מיירי עם בשר מ"מ הא דתניא בברייתא הכחל שבשלו בחלבו מותר ס"ל דהיינו לכתחלה כמ"ש הגמרא בסוף אליבא דרב נחמן ומייתי שפיר ראיה מזה ללישנא קמא דרב דאילו ללישנא בתרא דרב אסור לכתחילה אפי' בלא בשר בקרע קצת אלא שצריך ש"ו וטחו בכותל ולפ"ז אתי רב נחמן כלישנא קמא דרב. והיותר נראה דמייתי ראיה דמדקתני סתמא כחל שבשלו בחלבו דמשמע ליה אפי' בלא קרע כלל ואפ"ה מותר א"כ גם אם קרעו קצת ובשלו עם בשר מותר בדיעבד דזה נלמד מזה ושקולין נינהו וכמ"ש התוספות והרא"ש הנ"ל דמ"ד דאסר בדיעבד בקרעו קצת אוסר נמי לכתחילה אפי' לבשלה לבד בקריעה קצת וק"ל. וזהו שיטת ר"ת בשמעתין. והרא"ש אחר שהביא שיטת רש"י ור"ת כתב והרי"ף תפס שיטה אחרת. וז"ל הרי"ף הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו אמר ר' זירא אמר רב לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ותניא נמי הכי כחל שבשלו בחלבו מותר והני מילי שבשלו לכחל בפני עצמו אבל בשלו עם הבשר אסור דקי"ל כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור כיצד קורעו אמר רב יהודה קורעו שתי וערב וטחו בכותל אמר ליה רבי אלעזר לשמעיה קרע לי ואנא איכול מאי קמ"ל מתניתין היא הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב א"נ לקדירה והילכתא היכא דקרעיה שתי וערב וטחייה בכותל שרי לבשולי בקדירה והיכא דלא עביד ליה הכי שרי למטוויה לכתחילה אבל לבשולי לכתחילה לא עכ"ל הרי"ף ז"ל. והוא מפרש הא דקתני מתניתין הכחל קורעו היינו קריעה כדינו כמ"ש רב יהודא דמיירי בקריעה ש"ו וטחייה דאמתניתין קאי והיינו לבשלו בלא בשר ועלה קאי רב ואמר לא קרעו אינו עובר עליו ומותר בדיעבד ור"ל אפי' לא קרעו כלל אבל לצלי מותר אפילו לכתחילה וטעמו דמתיר בדיעבד בלא קריעה כלל משום דחלב שחוטה לא מתסר אלא מדרבנן והאי כיון דאינה בעינא ממש וגם לא נשתנה טעם הכחל מחמת חלבה אפי' איסורא דרבנן ליכא והאי דאמור רבנן דלכתחילה קורעו משום סרך בשר בחלב הוא דאמור א"נ כדי שלא ירגיל בחלב שחוטה דמתסר דרבנן. ובהדי בשר אסור אפי' דיעבד לפי שכשהוא מבשלו עם חתיכות אחרות מקבל טעם בשר מהן ואדם טועם בו טעם בשר בחלב ומחלפי בבשר בחלב. כיצד קורעו אמר רב יהודא כו' קאי אמתניתין כמ"ש. ור' אלעזר בשינויא קמא דאמר הא קמ"ל דלא בעינן שתי וערב לאפלוגי אדרב יהודא אתא. וכי קאמר א"נ לקדירה ר"ל מודה הוא לדרב יהודא דבעינן קריעה ש"ו וטחייה בכותל אלא דמתני' מיירי בלא בשר וקמ"ל הוא דאפי' עם בשר מותר ע"י קריעה ש"ו וטחייה בכותל ושינויא בתרא דא"נ לקדירה הוא עיקר וכן פסק הרי"ף הלכתא ע"פ זה והא דפסק דלצלי מותר לכתחילה בלא קרע כלל נלמד מדרב נחמן דאמר זויקו לה כחלי ופירשו דהיינו לצלי בלא שום קרע והכי קי"ל דמעשה רב. וצ"ע א"כ מאי פריך בגמרא ארב נחמן והא תניא שבשלו דיעבד אין לכתחילה לא הא שאני צלי מבישול ורב נחמן מצלי איירי ואותו דוקא התיר לכתחילה ולא בישול וי"ל דסבירא ליה דרב נחמן גם כן מבישול כחל לחוד איירי וכמ"ש לעיל בשיטת פי' ר"ת ובזה מיושב למה לא הביא הרי"ף דברי רב נחמן בהלכותיו וכמו שתמהו עליו בזה כמ"ש בסמוך בדרישה ובז"ש הוא מיושב משום דראה הרי"ף דהמקשה הקשה ארב נחמן מבישול ש"מ דגם ר"נ מבישול איירי ואפ"ה אמר זויקו בלי קריעה כלל ואנו לא קי"ל כן בבישול. וא"ת א"כ דין צלי שהוא מחולק מדין בישול כחל לחוד מנ"ל לרי"ף מהגמ' וי"ל דס"ל דסברא הוא דאין לאוסרו בצלי כיון דהחלב נפלט ממנה ואין טעם הכחל נשתנה מהחלב וכנ"ל. והר"ן תמה על הרי"ף למה לא הביא הא דרב נחמן בהלכה ויישבו ע"ש ובספרי הרי"ף שלפנינו הביאו. והרי"ף לא מחלק בין קריעה ש"ו וטחייה בכותל לקריעה כל דהוא דכיון דבקריעה קצת לא יצא כל חלבו מה לי קרעו קצת מה לי לא קרעו כלום וכיון דתנן דלכתחילה צריך קרע לבשלו אף בלא בשר למה נימא בקרע מועטת סגי לכתחילה הואיל ולא יצא כל חלבו וכן תמה הרשב"א בחידושיו על סברת רש"י ור"ת שמחלקי בין קריעה קצת ללא קרע כלל אלא שהתוס' ור"ן נתנו טעם לדבריהם וכמ"ש לעיל דקריעה קצת גורם ליציאת החלב הכנוס אע"פ שלפי האמת אין שום חלב כנוס בכחל אלא בין הדביקים וכמ"ש בגמרא קיבה שהוא כנוס בה ובכחל אינו כנוס מ"מ מיקרי כנוס קצת זהו פי' שמעתתא לפי שיטת רי"ף. וכלל העולה מדברינו אלו דרש"י מפרש מתניתין דקתני הכחל קורעו היינו לצלי ומיירי מתני' בקריעה כל דהוא ועלה קאי רב ואמר לא קרעו אינו עובר עליו ומותר. וברייתא דכחל שבשלו וכו' מיירי נמי לצלי ור"א דאמר לשמעיה כו' היינו נמי לצלות ומפרש דהא דאמר רב יהודא בעינן קריעה ש"ו וטחייה בכותל היינו דוקא לקדירה ולדעת רוב המפרשים פי' אפי' עם בשר ולדעת הטור וסה"ת בלא בשר דוקא ור"נ מיירי לצלי לכתחילה ובלא קריעה כלל ולפי דעת רש"י לית הלכתא כוותיה. ור"ת מפרש דמתני' מיירי בקריעת ש"ו וטחייה בכותל כמ"ש רבי יהודה דאמתניתין קאי ומפרש מתני דמיירי ברוצה לבשלו בקדירה עם בשר כמו שמתרץ ר"נ ההוא לקדירה ורבי אלעזר שאמר לשמעיה קרע לי כו' וברייתא דקתני כחל שבשלו כו' ור"נ דאמר זויקו לה כולהו מפרש דמיירי לבשלו בלא בשר בקריעה קצת לכתחלה וה"ה לצלי דלא שני ליה בין בישול בלא בשר לצלייה ובדיעבד שרי אפילו בלא קריעה כלל אם בשלו בחלבו או בצליה הואיל ומותר לכתחילה בקרע כל דהוא. ולדעת הרי"ף מיירי מתני' בקרע ש"ו וטחייה בכותל כמו שמפרש רב יהודא ומיירי דוקא ברוצה לבשלה בלא בשר ועלה קאי רב לא קרעו אינו עובר ומותר בדיעבד בלא קריעה כלל ורבי אלעזר דאמר לשמעיה קרע לי כו' ומשני א"נ לקדירה ר"ל דאתא לאשמועינן דאף לקדירה עם בשר שרי לכתחילה בקרעו ש"ו וטחו בכותל אבל בלא קריעה כלל אסור אפי' בדיעבד עם בשר ורב נחמן דאמר זויקו לה כו' פי' שציוה לצלות לה בלא קריעה כלל נלמד מינה דלכתחילה מותר לצלותו בלא קריעה כלל וע"פ זה יתבאר דברי רבינו:
הכחל בין שהוא של מניקה שיש בה חלב הרבה בין אינו של מניקה שם בגמרא גרסינן כי סליק רבי אלעזר אשכחיה לזעירי א"ל איכא תנא דמתני לרב כחל אחויוה לר' יצחק בר אבדימי א"ל לא שניתי לו כחל כל עיקר ורב בקעה מצא וגדר בה גדר יוסי בר אבא מתני אנא כחל של מניקה שניתי לו. ופירשו התוס' והרא"ש ז"ל שרב היה אוסר לאכול כחל אף בצלי ובקריעה לפיכך היה מחזר לידע ממי קיבל חומרא זו וא"ל רב יצחק בר אבדימי דחומרא בעלמא היא שהיה מחמיר דבקעה מצא וגדר בה גדר ור' יוסי בר אבא מתני כחל של מניקה שנה לו לאסרו אפי' בקריעה ומתני' בשאינה מניקה ואנן דאכלינן כחל בקריעה אפי' מניקה סמכינן אלישנא קמא דרב בקעה מצא וגדר בה גדר ואין חילוק בין מניקה לשאינה מניקה עכ"ל. וכתב ב"י ע"ז וז"ל ולפי זה רבותא הוא לומר דאפי' של מניקה שרי ע"י קריעה וטיחה ורבינו שכתב הכחל בין שהוא של מניקה בין אינו של מניקה אסור מדרבנן לבשלו כו' משמע דרבותא הוא לומר דאינה של מניקה נמי אסור לבשלו בלא קריעה אינו מדוקדק דהא לכולהו לישני אסור ולא אפליגו אלא אי מהני קריעה בשל מניקה או לא כו' ע"ש שישבו בדוחק ול"נ דלק"מ דהא לדעת התוס' והרא"ש שכתבתי בסמוך היה סובר משמיה דרב שאסור אף לצלי אפילו בקריעה אף של אינה מניקה ואנן דקיל"ן לצלי הכל מותר ה"א עכ"פ לבישול של אינה מניקה מותר ע"כ כתב רבינו בין של מניקה בין של אינה מניקה דאסור וק"ל: