כתיב להבדיל בין הבהמה הטמאה לטהורה תרי קראי כתיב' חד בפרשת שמיני להבדיל בין הטמא ובין הטהור וכו' ודרשו רבותינו ז"ל וכי צריך לומר בין פרה לחמור אלא בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו וחדא בסוף פרשת קדושים והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ועל פסוק זה קאי רבינו ואמר פי' בין אסורה לאכילה כו' ור"ל דע"כ א"א לפרשו לענין טומאה וטהרה דבחיים אין קבלת טומאה בב"ח בין אסורות בין מותרות ובמיתתן אפי' הטהורות טמאין ותיבת להבדיל שכתב רבינו אינו מדויק שכיון שרצונו להביא הפסוק שבפרשת קדושים הל"ל והבדלתם וכו' גם יש לתמוה על רבינו מי הביאו למנות המצות והיה לו להתחיל מב' סימנים בטהורה כו' כ"כ ב"י ע"ש ועיין עוד בב"י שתמה על הרמב"ם שתפס הקרא הכתוב בשמיני להבדיל בין הטמאה וכו' והלא כבר דרשו רז"ל וז"ל צ"ל בין פרה וחמור הלא מפורשים הם אלא בין נשחט חציו של קנה לנשחט רובו של קנה ולמה הניח דברי רבותינו ועיין בב"י שהאריך בישובו ול"נ שכל דבריו תמוהין הם וצריכין ישוב ולא ישרו דבריו בעיני והנלע"ד אכתוב וטרם בואי בביאורי אוסיף עוד להקשות על הגמרא שהקשה על רישא וסיפא דקרא וכי צ"ל והלא מפורשים הם כו' ודרשו מה שדרשו למה לא הקשו זו בעינא אקרא דקדושים דכתיב והבדלתם בין הבהמה הטמאה לטהורה כו' ולמה הוא בא דא"ל דאתא לכדרז"ל והביאו ב"י דאותן דרשות נלמדו מרישא וסיפא דקרא דפ' שמיגי וע"ק על המיימוני דכתב ז"ל פ"א דהמ"א מצות עשה לידע הסימנים שמבדילין בין בחיה ובהמה עוף ודגים וחגבים שמותר לאוכלן ובין שאין מותר לאוכלן כו' עכ"ל ומאי מצות עשה שייך בזה הקרא הלא זולת זה המקרא מפורשין הן בתורה. וע"ק דהרמב"ם שם מייתי הני תרי קראי דשמיני וקדושים ומייתי פסוק של קדושים ברישא לכן נלע"ד דהכל עולה בקנה אחד ויפה כוונו הרמב"ם ורבינו שהביאו קרא דקדושים דק"ל עליו כמו שהקשו רז"ל בקרא דשמיני וכי צ"ל והלא מפורשים הם ואם בא ללמד הבדלה בין חציו של קנה לרובו או בין גולדו בו סימני טריפה שאינה נאכלת זהו נשמע מקרא דשמיני ומה בא ללמדינו בקרא דקדושים אלא ללמדינו שמצות עשה עלינו לידע הסימנים המבדילין בין בהמה וחיה ועוף ודגים כו' פירוש אף שמפורשים בתורה מ"מ פעמים ימצא לפניך בהמה וחיה שנחתכו פיה או פרסותיה וצריך אתה לידע להבדיל באיזה בהמה רגיל להיות מעלה גרה דהיינו במי שאין לה ניבין וכדמסיק אז במי שבשרו הולך בו שתי וערב כדמסיק וכן צריך ללמד על סימני חיה מן המותרין המפורשין בתורה על אותן שאינן מפורשין בתורה כגון בקרנותיה כרוכות והדורות וכדמסיק וכן בעופות ללמד מטמאים לטהורים כדמסיק וכן בדגים וחגבים והשתא אתי שפיר דהקדים הרמב"ם קרא דקדושים שהוא היתור ומיהו מייתי גם כן קרא דשמיני ואף ע"ג דכבר דרשו בו רבותינו ז"ל מה שדרשו מכל מקום אין מקרא יוצא מפשוטו או שאינו מייתי אלא ללמד ממנו אחיה שמכר שם בקרא ולא נזכר בקרא דקדושים אי נמי הביאו כדי להחזיק הלימוד דמאחר שיש לפנינו שני כתובים בענין אחד האחד מיותר לזה ורבינו כדי לקצר כתב לשון שני המקראות שכתב להבדיל שהוא לשון הקרא דשמיני וכתב בין הבהמה הטמאה לטהורה שהוא לשון הכתוב דקדושים ובא להשמיענו מוצא הדבר על מה שאנו סומכין לדמות מילתא למילתא ולומדין מין מהדומה לו בבהמה וחיה ועוף באכילתן וקאמר דסומכין להתיר על זה מהאי קרא ובפרט בעופות דלא מצינו בתורה בפירוש להיתר כ"א מורים ובני יונה אלא במה שאנו מבדילין בסימנים שבין הטמאים לטהורים מזה אנו עומדים להתיר שאר מיני עופות וכמ"ש בגמ' פרק אלו טריפות בשם אביי הביאו הרא"ש בדף קס"א ע"ד וכתבתיה בסמוך בריש סימן פ"ב ע"ש גם בחיה שמותר לאכול חלבה ובהמה אסורה לא נתפרש בתורה הסימנים להכיר בינה לבהמה וע"כ הזהיר אותנו בהני קראי דהבדלה דאנו מצוונו להכיר ולהבדיל וק"ל: