ורבינו תם פירש אף ע"פ דשני תלמודא כו' למסקנא לא קאי הכי בפרק כיצד צולין אמר רב הונא בדם אמרינן כבולעו כך פולטו ובעי להביא ליה סיוע מהא דתניא הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר וקס"ד דהאי בישולו (דקאמר קרעו לאחר בישולו עכ"ה) ר"ל צלייה כמו ויבשלו את הפסח ומותר משום דאמרינן כבולעו כך פולטו ודחי לה שאני לב דשיע ומש"ה אפילו בישלו ממש מותר לקורעו אח"כ (א"א ז"ל קיצר כאן וז"ל הגמרא בפרק כיצד צולין (פסחים דף ע"ד) אמר רבא מולייתא שרי דכבולעה כך פולטה פירש"י שממלאים עופות או גדיים בבשר שלא נמלח וכמ"ש הטור בסימן ע"ז וקאמר בגמרא נימא מסייע ליה הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר מ"ט לאו משום דאמרינן כבכ"פ שאני לב דשיע ופרש"י קס"ד דלאחר בישולו צלי קאמר וכדמשני שאני לב דשיע אפי' בקדרה שרי ואע"ג דליכא למימר כבולעו כך פולטו עכ"ל. ובזה מובן מ"ש א"א ז"ל וק"ל עכ"ה) ולבסוף מסיק שהדין אמת דאמרינן כבולעו כך פולטו ונמצא דא"צ עוד להדיחו דאוקימנא שאני לב דשיע והא דקתני קורעו לאחר בישולו פירוש כס"ד דהמסייע מעיקרא וזהו דעת ר"ת אבל הרמב"ם ס"ל דגם בבישול מותר כמו שמוקי לה התלמוד מעיקרא. ולפ"ז הא דקאמר ר"ת ואין להתירו אלא בקריעה שלאחר צלייתו לאו דוקא אלא ה"ה נמי לאחר מליחתו מותר לפי דעת הרא"ש שס"ל אפי' בדם בעין אמרינן כבולעו כך פולטו כמש"ר בר"ס זה וכ"כ מהרא"י בשעריו ועיין בא"ו של מ"ו בדיני הלב שהביאו ושם בש"ד כתב בהדיא בשם ר"ח אם נמלח או נצלה מותר והא דקאמר אלא בצלייה אינו בא אלא לפרש דבישול דקתני ברייתא פירושו צלייה לאפוקי בישול ממש כדעת הרמב"ם ואפי' לדעת החולקים לעיל סימן ס"ט וס"ל בדם בעין לא אמרינן כבולעו כך פולטו כאן בלב כשהוא נצלה עם דמו מודו כ"ע דקורעו לאחר צלייתו ואע"ג דקי"ל וכתבו רבינו בסימן ע"ז אם נשפך דם בעין על הצלי חם דנאסר ממנו שאני דם הלב שבשעת צלייתו נתייבש בתוך החלל ודם הזב ונפלט ממנו מקרי דם פליטה וכ"כ מהרא"י בשעריו ועיין בא"ו של מור"י בדיני הלב שהביאו: