1
וכ"כ הרשב"א כתב ב"י שרשב"א לא קאי אלא אוורידין ואומצא דאסמיק אבל חוטין שביד ושבכתף ושבלחי הצריך חתיכה אפילו לצלי והטעם דבאומצא ובוורידין יראה לי שלא התירו אלא כשהוציא הוורידין ופניהם על האש וכיון שאין מבדיל בינם ובין האש האש שואל את הדם אבל חוטין אלו שמובלעין בתוך הבשר הבשר מבדיל בינם ובין האש עכ"ד ומש"ר סתמא וכ"כ הרשב"א נראה שלא בא להשמיענו כאן אלא דין אומצא דאסמיק ודין הורידין נקט אגב דהא כבר נתבאר דינה ר"ס ס"ה ולכן סתם רבינו ולא כתב דבר אוורידין ועל עיקר הדין קאי מ"ש וכ"כ הרשב"א ומ"ש ב"י שרשב"א לא קאי אלא אוורידין צ"ל דהיינו חוטין שבצואר דאי אותו וורידין שצריכין לשחוט קשה ממ"נ אי חתכם בשעת שחיטה לדברי הכל אף לבישול מותר ואי לא חתכם בשעת שחיטה לדברי הכל אסור אף לצלי אלא נ"ל שקאי אחוטי הצואר וק"ל: