ואם יש בהמה לכהן ומוכר ראשה לישראל כו' חייב בלחיים ולא דמי לבכור שניתן לכהן במומו ומכרו הכהן לישראל דפטור ממתנות דשאני בכור שמחיים לא הוי עליה חיוב מתנות מעולם אפילו בעודו ביד ישראל משום דאין קדושה חל על קדושה משא"כ בשאר בהמות כהן שאף שרחמנא פטרו לכהן מ"מ מיד שמכר לישראל כולה או אבר ממנה ה"ל כאילו היתה של ישראל מעולם. ומורי כתב דמיירי בכהן טבח ומעכב הכל לעצמו חוץ מהראש דאי לאו הכי אפי' מכרו כולו פטור בשלשה שבתות כדלעיל (אבל רש"י כתב שמוכר הראש לטבח ישראל ומ"ה חייב דלא פטרינן לעיל אלא כשמכרו לישראל לאכול לעצמו אבל לטבח חייב עכ"ל רש"ל עכ"ה) כתב בהגהות מרדכי בשם ראבי"ה והביאו רמ"א בהגהותיו ובד"מ ז"ל הקונה הראש או הזרוע מן הנכרי פטור ממתנות דכיון דהמנהג הוא שאם תמצא טריפה שיניחם לנכרי אימת מחייב משעת זביחה וההיא שעתא לית ליה ברירה דתיהוי דידיה ואע"ג דרוב כשרים הם הא קי"ל כשמואל דאמר ה"מ דאזלינן בתר רובא באיסורא אבל לא לענין ממונא והאי לאו איסורא הוא ועוד דטריפות הריאה שכיחא עכ"ל: