עובר שנולד כו' עד ומותר לשוחטו מיד כו' ותימה דלעיל בטור א"ח סימן תצ"ח בהלכות י"ט כתב על עגל שנולד בי"ט מותר שוחטו כו' עד והא דשרי כגון דקים ליה בגויה שכלו לו חדשיו (דאי לאו הכי אסור עד ליל שמיני עכ"ה) וכגון שהפריס ע"ג קרקע שיצא מכלל ריסוק איברים וכבר תמה רבינו ירוחם על הרא"ש והעלה שבודאי ט"ס יש בדבריו במס' י"ט כי א"צ שיפריס ובתשובת ר"מ אלשקר סימן ק"ה תמה ג"כ בקושיא זו ומסיק שהרא"ש כתב אחד בילדותו ואחד בזקנותו ומהרי"ן חביב תירץ ומחלק ביניהן וכתב שבה' י"ט (דקאי הרא"ש אדין שנזכר שם בברייתא ז"ל עגל שנולד בי"ט מותר הואיל ומוכן אגב אמו ור"ל אע"ג דביצה שנולדה בי"ט אפילו מתרנגולת העומדת לאכילה אסורה לאוכלה בו ביום משום הכנה דבעוד הביצה במעי אמו אינו כ"כ טוב כמו שהוא אחר הלידה אבל עגל שנולד בי"ט מותר לשוחטו ולאכלו בו ביום בי"ט שנולד בו משום דהיא כ"כ טוב במעי אמו כמו אחר הלידה ולית ביה משום הכנה וע"ז כתב הרא"ש הא דמתירין לשוחטו לכתחילה בו ביום שנולד בו היינו דוקא כשהפריס ע"ג קרקע וה"ט) שלכתחילה לא ישחטו אותו ביום הלידה כי ראוי להחמיר ולסלק עצמינו מכל ספק ולא נשחטנו בו ביום כיון דלאחר מעת לעת יצא מכלל ריסוק איברים וידמה זה קצת לדבר שיש לו מתירין שהחמירו בו בי"ט ובשבת (מאחר שלאחר י"ט ושבת יצא מכלל ספק לגמרי וה"ה נמי בזה מאחר שכשיפריס ע"ג קרקע או למחר יצא מכל ספק) אבל כאן בדין הטריפה פסק דבדיעבד אם נשחט בו ביום שנולד שאין לאוסרו מטעם ריסוק איברים עכ"ל. ומ"ש שהחמירו בו בי"ט ל"ד י"ט קאמר אלא משום דשם אי"ט קאי נקט י"ט א"נ בי"ט ט"ס הוא וצ"ל בו ביום ועמ"ש בסמוך גם י"ל דנקט י"ט לרבותא דל"ת משום כבוד י"ט יקילו לשוחטו וזהו שסיים וכתב שהחמירו בי"ט כדבר שיל"מ ולא חששו לכבוד י"ט. ותירוץ זה כתב הוא על הרא"ש דבפ"ק דביצה שמצריך הפריס ע"ג קרקע דלא תקשה לדבריו שכתב בפא"ט דא"צ פריסה על גבי קרקע אבל בתירוץ זה לא נתיישבו דברי רבינו שכתב כאן ומותר לשוחטו מיד משמע אפילו לכתחילה א"א ליישב כן. ומור"ם בש"ע בא"ח סימן תצ"ח כתב דלא חיישינן לריסוק איברים מ"מ אסור לשחוט בי"ט דחיישינן שמא ימצא ריעותא שנתרסקו אבריו ונמצא עושה מלאכה בי"ט שלא לצורך וכתב שם בסוף ז"ל כן נ"ל ליישב דברי הרא"ש והטור שלא תקשה דבריהן אהדדי ולכאורה היה נראה לומר שגם מהרי"ן חביב כיון לזה ומש"ה נקט בלישניה בי"ט אבל ז"א דא"כ לא הל"ל דדומה לדבר שיש לו מתירין גם לדברי מור"ם ז"ל קשה למה אין מותר לשוחטו ולבודקו אח"כ בי"ט מ"ש מעוף שנדרס ע"ג קרקע שצריך שהייה ובדיקה וכתב שם רבינו מיד אחר דין זה דמותר לשוחטו בי"ט ולבודקו אחר השחיטה אע"ג דאתיליד בה ריעותא ואין לחלק ולומר דשאני עוף דהיתה לו חזקת כשרות קודם י"ט דז"א דהא כל בהמה ועוף בחזקת איסור עומדת עד שנשחטה כ"ש זה שנצטרף אליו הדריסה. אבל לתירוץ מהרי"ן לק"מ דדוקא כאן דהוא מותר למחר בלא שום בדיקה מש"ה אסור לשחוט היום דה"ל כדבר שיש לו מתירין משא"כ בעוף שנדרס דמיירי שכבר שהו אותו יום אחד אלא שעדיין צריך בדיקה וכמש"ר בסמוך וכיון דאף אם ישהנו עד אחר י"ט עכ"פ צריך בדיקה זו מ"ה לא מחשב דבר שיל"מ ומותר לשוחטו בי"ט ע"י בדיקה. וב"י תירץ דבהלכות י"ט מיירי במקשה לילד וכאן מיירי בשאינה מקשה לילד ע"ש בטור א"ח. וע"ל סימן ט"ו ששם כתב ב"י בשם הר"ן דאפילו במקשה לילד מותרין ועיין מ"ש שם. ומור"ש תירץ וכתב על לשון הטור א"ח סימן תצ"ח שכתב שם וכגון שהפריס כו' כתב מ"ו ז"ל "וגם שהפריס וכן הוא בהדיא בהרא"ש עכ"ל נראה שבא לפרש דהא דבעינן שיפריס ע"ג קרקע היינו בשלא ידעינן שכלו לו חדשיו דאז בעינן שהייה ח' ימים שיצא מכלל נפל ואף בליל יום שמיני אינו ניתר עד שיפריס אבל בשכלו לו חדשיו הא בהדיא כתב הרא"ש וגם הטור בכאן ולעיל בסי' י"ו דלא בעינן הפרסה ע"ג קרקע ואע"ג דכבר חי ח' ימים מ"מ יש לחשוש הואיל ולא ידעינן דכלו לו חדשיו שמא עדיין בן ז' חדשים היה ויכול לחיות ומ"מ כיון שלא כלו חדשיו לגמרי עגל רך וקליש הוא ויש לחשוש לריסוק איברים ונטרף ממנה אלא שקשה א"כ למה סתם לעיל סימן י"ו וכתב סתמא דמיד בתחילת ליל ח' מותר כו' ולא כתב דבעינן נמי שיפריס ע"ג קרקע והיותר נראה ליישב דברי מור"ש דה"ק דאי לא כלו חדשיו לא היו מתירין לשוחטו מתרי חששות חדא משום שמא הוא נפל ולחששא זו היו צריכין להשהותו ח' ימים גם יש חששא דריסוק איברים דהיו צריכין לשהות עבורו מע"ל וגם לבודקו אח"כ והא דכתב וכגון הא כתב מ"ו דהאי "וכגון הוא כמו "וגם וק"ל. ולעד"נ ליישב דברי הרא"ש ורבינו ולומר דבסי' זה ובסימן ט"ו לא איירי אלא מחשש ריסוק איברים מחמת בית הרחם שהוא צר קאמר דלא חיישינן אבל מ"מ איכא למיחש שמא בשעה שילדה באין רואה שמא הפילה אותה מבית רחמה לארץ ומחמת הנפילה נתרסקו אבריו (והיינו בהפילה בכח דלפעמים גם האם מחמת כאב מפילו בכח וולד הנולד בנפילה כל דהו יש לחשוש לריסוק איברים אם הבהמה עומדת וילדה. עכ"ה) ואף א"ת דמסתמא אינו גבוה י"ט הא כבר נתבאר דכשנפלה שלא מדעתה חוששין אפילו בפחות מי"ט ומזה החשש לא הוצרך רבינו לכתוב כאן דחוששין לזה דהא בדין נפולה קאי ואיירי בו עד השתא ולא כתב אלא ללמדינו דבמקום דליכא למיחש לנפל כגון שנולד במקום רואין דלא חיישינן תו למה שבית הרחם צר וכמ"ש. אבל בהלכות י"ט דלא איירי שם בדין נפולה הוצרך לכתוב וכגון שהפריס על גבי קרקע דיצא מכלל ריסוק איברים ורצה לומר מחשש ריסוק דנפולה ודו"ק: