כתב הרשב"א כו' בדק ולא האדים הבשר מבחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשרה כו' כתב ב"י וז"ל בת"ה כתב וז"ל בדק ולא האדים בשר אפי' מבחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשרה בידוע שלא דרס שאילו דרס היה הבשר מאדים במקום דריסתו עכ"ל משמע דבספק דרוסה מיירי דוקא אבל ודאי דרוסה אפי' לא האדים כלל טריפה וזה סותר מ"ש לעיל שדעת הרשב"א דאף לודאי דרוסה יש בדיקה ונ"ל דאפי' בודאי דרוסה מיירי אלא שאנו אומרים שלא הטיל ארס בדריסתו משום דלא הוה רגיז או לסבה אחרת ועי"ל דלודאי דרוסה יש בדיקה ואם לא האדים מבפנים והאדים מבחוץ כשרה אבל אם גם מבחוץ לא האדים כיון שודאי נדרסה ובודאי האדים ואינו ניכר חוששין שמא מבפנים הוא וזה עיקר ע"כ. ולפי זה צ"ל דמ"ש הרשב"א בין בדק מיד לבדק לאחר זמן איירי דוקא בספק דרוסה דאילו ודאי דרוסה אין חילוק דלעולם אם מצא שהאדים מבחוץ ולא מבפנים כשרה אפי' בדק לאחר זמן ואם האדים בחוץ ובפנים או לא האדים לא מבחוץ ולא מבפנים טריפה אפי' בדק מיד. וזהו דוחק שהרי הרשב"א כתב דין זה אדין בדיקת דרוסה שכתב שם בבית שני שער ג' דיש דין דרוסה ע"ש ודין בדיקת דרוסה קאי אפי' אודאי דרוסה. לכן נלע"ד דשינוייא קמא דב"י עיקר דאפי' בודאי דרוסה ס"ל דאם בדק מיד ולא מצא מבחוץ שום אדמימות לא חיישינן למבדקא מבפנים והרשב"א לטעמיה אזיל שכתב אדברי התוס' שכתבו שאם בדקו ומצאו מבחוץ מקום הדריסה א"צ לבדוק אלא כנגד אותו מקום והוא כתב עליהן דלא נתחוורו דברי התוס' בעיניו ומסיק ז"ל ומסתברא דכל שאינו ניכר מבחוץ בידוע שלא נדרס שם ומ"ש צריכה בדיקה מכפא דמוחא (פי' כף הגלגולת עכ"ה) ועד אטמא לומר שצריך לבדוק אם יש מקום אדמדם מבחוץ וכל מקום שימצא אם צריך בדיקה כנגדו עכ"ל. וב"י הביא לעיל בסמוך בד"ה הא דחוששין לדריסה ע"ש. וז"ש הרשב"א בת"ה לשון אפי' בדק ולא האדים הבשר אפי' מבחוץ משום דלשיטתו תחילת הבדיקה היא מבחוץ ואי לא מצא אפי' שם תו ליכא למיחש למידי. ואף שהתוס' כתבו שם אספק דרוסה הרשב"א מסיק דבריו אפי' בודאי דרוסה וק"ל. ומ"ש ואם לא בדק סמוך לדריסתו יראה לי שחוששין לו כו' כלומר אע"פ שאין ניכר בו אדמומית מבפנים כיון שגם מבחוץ אינו ניכר חוששין לו עכ"ל ב"י. ומ"ש הרשב"א שהרי חוששין לספק דרוסה כו' ה"פ כיון שחז"ל חששו לספק דרוסה והצריכו בדיקה ממילא זה שבדק לאחר זמן דאינו מועיל בדיקה יש להטריף מכח החששא דחיישינן שירד ונקב: