ואם חלב שעל היתר סותם הנקב כשירה אף על גב דלקמן סימן ס"ד כתב רבינו דחלב שעל היתר אסור וקיימא לן חלב טמא אינו סותם היינו טעמא דסותם דלא חלב טמא לגמרי הוא דבגמרא פליגי רבי עקיבא ורבי ישמעאל בחלב שעל הקיבה אם הוא מותר או אסור ובני ארץ ישראל נהגו כדברי המתיר ובני בבל נהגו כדברי האוסר ואמרינן בגמרא בדאקשתא כולי עלמא לא פליגי דאסור כי פליגו בדאייתרא וא"ד בדאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי כי פליגי בדאקשתא ואמר רב נחמן על חלב שנהגו היתר למיכל אינהו מיכל אכלי ולדידן מסתם לא סתים ופי' רבינו כרש"י שפירשו בתמיה נהי דמחמירין לענין אכילה מ"מ לא מחזקינן ליה כחלב גמור. ופסק כלישנא קמא והרי"ף והרמב"ם פסקו כלישנא בתרא ומפרשי מלתא דרב נחמן בניחותא אינהו מיכל אכלי דאקשתא ולדידן דלא אכלינן ליה אפילו סותם ג"כ אינו סותם פי' חלב דאקשתא דעלה קאי אליבא דלישנא בתרא ומ"ה כתב רבינו חלב דאקשתא אליבא דכ"ע אינו סותם. עיין בב"י שכתב שהרמב"ם פסק כלישנא בתרא וכבני בבל כו' עד וכן נראה שהוא דעת הרי"ף כו' צ"ע דהא הרי"ף והרמב"ם ס"ל כלישנא קמא אלא שס"ל כבני ארץ ישראל בדאייתרא וכמ"ש הר"ן וגם בכסף משנה פ"ז מה"ש וכ"כ ב"י לקמן בסימן ס"ד ע"ש ד' נ"ב ע"ב: