ולמוצאי שבת ורגל נעשית רחוקה כו' אבל מת לו מת ערב החג ולא שמע עד אחר החג י' ימים לא אמרינן דזה הוא שמועה רחוקה מחמת הרגל שהוא כ"א יום כיון שלא נהג אבילות כלל שעה אחת לפני הרגל וכ"כ הטור לעיל סימן שצ"ט ומ"ו בהגהותיו שם: כתב המרדכי שמע שמועה קרובה בשבת ערב הרגל כיון שדברים שבצינעא נוהג בשבת עולה לו למנין ז' ומ"מ אף אם היה כ"ט למיתה לא אמרינן שהיה לשבת דין שמועה קרובה לגרום אבילות אח"כ דלקולא אמרינן עולה ולחומרא אמרינן לא עולה כו' ע"ש וב"י הביאו. ולעיל ר"ס שצ"ט כתב רבינו כן בהדיא ע"ש:
בתשב"ץ שיש להתענות בכל שנה ולומר קדיש ביום שמת בו אביו ולא ביום קבורה וכן הסכים בת"ה ומהרי"ל. ומתענין ב"פ בשנת העבור בכל אדר פ"א מ"ו ומהר"י ווייל אבל בת"ה ומהרי"ל פוסקין באדר הראשון בלבד ע"ש וב"י הביאו בס"ס ת"ג. וגם דין קדישים של נכרים עם התושב ואם משכירין הקרובים אחד לומר קדיש על מי שלא הניח בן כתב ב"י שם ע"ש ועיין במהרי"ק שורש מ"ד ובאגור ורמ"א כתב המנהג בסימן שע"ו ע"ש. מי שהתפלל ערבית ועדיין יום הוא קודם צאת הכוכבים ושמע שמת לו מת אמר רבינו תם דמונין לו מיום של שחרית דלקולא לא עבדינן ליום יום אף ע"פ שעדיין יום הוא מ"ק ס"פ א"מ מ"ו והביאו ג"כ ב"י לפסק הלכה וכן בתשובת מ"ו:
מי שבאת לו שמועה קרובה בשבת מברכין ברכת אבלים והר"ר יהודה גאון כתב דאין מברכין ברכת אבלים בשבת כלל מ"ו וסמ"ג כתב דמברכין וב"י פסק לעיל בסימן שע"ט דמברך ביחיד או בג' אבלים ע"ש:
כשמברכין מוזגין כוס תנחומין ונותנין לבקי ומברך בא"י אמ"ה דיין האמת שופט הרחמים שדנו בדין אמיתי דכתיב הצור תמים פעלו וגומר בא"י מנחם אבלים ויהיב כסא לאבלים ושתיין אבל איהו דלא מחייב משום דלא צריך פי' בפ"ה המברכין ברכת המזון בבית האבל אומר נברך מנחם אבלים כו' ומסיים עד לעולם ועד ואומר נחם ה' אלקינו את אבילי ציון ואת אבלי ירושלים ואת האבלים המתאבלים באבל זה ונחמם מאבלתם ושמחם מיגונם כדבר שנאמר כאיש אשר אמו תנחמנו וגו' בא"י מנחם ציון ובונה ירושלים תתברך חי לעד כו' עד לחיים ולשלום הרחמן הוא יגדור כו' רוקח מ"ו הרחמן הוא יגדור את הפרצה מעמו ומעל כל ישראל לחיים ולשלום הרחמן הוא משמח את האבלים מאבל שיהיו שמחים וטוב לב ה"ה מנחם בתנחומי ירושלים עם כל ישראל עושה שלום במרומיו כו' ונותן הכוס לאבל ומוזגין כוס אחר ומברכין בפ"ה ושותה האבל כוסו ושמחים מיגונם רוקח מ"ו:
Loading...
Yoreh De'ah 402:2
1
Loading...