וכל שכן אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל כו' ורבי' זרחיה הלוי כתב בספר המאור אם מת אחד בערב הרגל ובאת השמועה לאחד מקרובי המת בעשירי אחר החג אי הוי כשמועה קרובה או כרחוקה ותלו הדבר להקל משום ספק אבילות להקל ול"נ להחמיר שאין נראה שיעלה הרגל למי שלא בא עדיין שמועת המת ואיך יעלה לו הרגל להחשיב כ"א יום ע"כ מתוס' אלפסי מ"ו והביאו ב"י ג"כ בסי' ת"ב (וז"ל שם) כתב רבינו ירוחם מת לו מת ערב הרגל שערב החג וחג ושמיני עצרת עולין למנין כ"א וצריך לנהוג ט' ימים אחר החג להשלים ל' ולא ידע שמת עד שעברו י' ימים אחר הרגל ולפי המנין שמנינו כבר עברו ל' והוי שמועה רחוקה כ' בעל המאור שיש מן החכמים שנסתפקו בזה וכתבו דהו"ל ספק אבילות וקי"ל כדברי המיקל באבל והו"ל שמועה רחוקה ולפי דעתי נ"ל דהו"ל שמועה קרובה שאין הדברים נראין שיעלה לרגל למי שלא באה לו עדיין שמועת המת כי לעולם אין דין מי שלא נהג אבילותו ולא שמע בו כדין מי שנהג הילכך ל"ש ערב הרגל ול"ש יום שמיני עצרת וכל כיוצא בו אינם נמנין לגבי שמועה אלא לעצמן ע"כ דבריו והרבה ראיות ע"ו עכ"ל ר"י. ונ"י בפרק א"מ כתב כל זה ג"כ וגם הרמב"ן בת"ה הסכים לדברי בעל המאור וע"כ ראוי לפסוק כמותו אף להחמיר באבל. ומעתה אני בא לדון על שמועה רחוקה לענין יום מיתה וקבורה לאבלים וכגון שלא נקבר ביום שמת שיש לחלק ולומר אף שלגבי אבלים עדיין הם בתוך שלשים ומונין מיום הקבורה דהיינו אבילות דידהו לא חל עד שיסתום הגולל וכ"ז שלא נקבר יש להם דין אנינות אבל לענין שמועה לאותם שלא נהגו אבילות מונין שמועה רחוקה מיום המיתה מאחר דיום המיתה הוא עיקר ולא יום הקבורה אקוה להאריך אי"ה: