כתב רשב"ם נהגו העולם לישב במקצת יום ז' ביום ממש ומה שיושב בלילה לא חשיב מקצת ככולו וגם בשבת שהוא שביעי לאבילות נוהג דברים שבצינעא כל הלילה ור"ת התיר בשעת הדחק אחר מקצת ליל ז' דברים האסורים בששי אבל לא נהגו כן מ"ו (בב"י שכתב בשם ת"ה דדוקא ז' ול' אמרינן מקצת יום ככולו אבל גבי אבילות די"ב חדש כיון שהספירה לפי החדשים אי הוה אמרינן מקצתו ככולו הוה שרי בתחילת החדש י"ב וזה ודאי ליתא ולכן לא כלו עד שיכנס אותי יום שמת ע"ש מכ"ה):
ואבל לא יצא מפתח ביתו שלו ביום ז' עד אחר נץ החמה וה"ה לגילוח ביום ל' מ"ק מ"ו:
הג"ה מיי' כתב בשם הר"ם אם פגע יום ל' דאבילות בשבת מותר לו לרחוץ בע"ש אף במקומות שנוהגין שלא לרחוץ כל ל' הואיל דמדינא שרי לאחר ז' אלא שנהגו להחמיר התירו משום כבוד השבת וכתב הרמ"א ע"ז דנ"ל דה"ה דיכול לחזור על מקומו בליל שבת וללבוש בגדי שבת דהם נמי אינם אלא מנהג בעלמא כמ"ש לעיל סימן שפ"ט וש"צ כו' ע"ש: