מר יעקב גאון הורה כו' וכל סירכא כו' כתב ב"י ומילתא דפשיטא הוא שהוראת מר יעקב לא שייכא כשהסירכא בריאה מינה ובה אלא כשהסירכא ממנה למקום אחר וכך כתוב בפסקי הרא"ש שאמרו הגאונים למר כו' ע"ש בב"י נראה שאין רצונו לומר דמר יעקב לא מיירי בסירכא שבריאה עצמם מאונא לאונא או לאומא (אלא מיירי כשהסירכא ממנה למקום אחר עכ"ה) שהרי ב"י הביא רבינו ירוחם שכתב בשם ר' דוד ן' יחייא שמה שהורה מר יעקב גאון הוא כדמות פשרה בין שני מנהגי ישראל המקבילין כו' ולפ"ז מיירי מר יעקב גאון בכל סירכא וגם מתחלת דבריו וסוף דבריו של ב"י מוכח שלא רצה להוכיח בדברי מר יעקב אלא שמיירי גם בנסרך למיצר החזה ולטרפש ולגרגרת לא למעט סירכות האונות עצמו מזה לזה ונ"ל שהצעת דברי ב"י כך הם ומילתא דפשיטא ר"ל שלא תבין דברי מר יעקב שמיירי דוקא בסרכות שבאונא עצמה מינה ובה לכן כתב דז"א דבזה לא שייך ניענוע הואיל ושוכבות על הסדר זו אצל זו לא יתפרק כלום בניענוע אלא מיירי בשאר סירכות וכמ"ש בפרישה. וז"ל מור"י ואנן לא נהגינן כמר יעקב אלא בנסרך לשומן הלב וי"א אף בזה דוקא בגסה ולא בדקה ויש מחמירין אפילו בגסה: