ובסמ"ק כתב הא דכתב בלשון פלוגתא נראה משום דבשם ריב"א כתב דאוסר לכבס כל שלשים משמע הא ללבוש המכובסים לא אסר ע"ז כתב דהסמ"ק כתב דנוהגין גם כן בו איסור ומש"ה שפיר מפיק רבינו וכתב ואיני יודע טעם למנהג כו' כי אפי' ריב"א לא אסר כ"א לכבס ובזה נסתלק תמיהת ב"י על רבינו בסמוך ודו"ק אלא שאין טעם לדבר לאסור הכיבוס לאחר ז' כיון דמותר במלאכה ולהתיר ללבוש המכובס מקודם לכן (וי"ל דרבינו תמה גם על דברי ריב"א דאיך אפשר לאסור כיבוס כיון שגיהוץ שרי דאנן קי"ל כרבי אליעזר דגיהוץ אינו אוסר אלא בחדשים לבנים אם כן פשיטא דלכבס וללבוש שרי בישנים וה"ה בחדשים ולכן כתבו התוס' דברייתא דאבל רבתי דאסור כל ל' היינו גיהוץ ודלא כריב"א וריב"א אפשר דס"ל כתנא קמא דברייתא דגיהוץ אסור בין בחדשים בין בישנים אלא דאכתי קשה דאף לת"ק אינו אסור אלא ביוצא מתחת המכבש ולכן תמה רבינו ודו"ק וכתב בד"מ אף על גב דתמיהת רבינו תמיהה מ"מ המנהג פשוט כדברי הסמ"ק וכ"כ ריב"ש דנהגו איסור אפי' בכיבוס שלנו ואפי' בכלי פשתן ע"ש בתשובה סימן ס"ז ובכלבו דאם לבשו אדם אחר רק שעה אחד די בכך עכ"ה):
האבילים נוהגין ללבוש שחורים ובכל מקום יש לעשות כפי מנהגו אשר"י מ"ו. אבל שמתאבל על אביו ואמו אם יש לו בגדים לשבת ישנים מותר ללובשו אחר ל' אבל לא לעשות חדשים תוך שנתו אלא א"כ שמניח אחר ללובשו ב' או ג' ימים מיהו נראה דהכל מותר לאחר ד' שבועות אלא שאין מנהג כך עכ"ל תשב"ץ מ"ו (וכן כתב הכלבו ועיין מ"ש ע"ז הד"מ עכ"ה). ולא ילבוש בגדים לבנים בשבת וכשמת ברגל רוחץ לכבוד יום טוב האחרון ומחליף בגדים לבנים מאחר שלא חל עליו אבילות: