מפנהו לאיזה מקום שירצה כו' לכאורה נראה דה"ק מפנהו לאיזה מקום שירצה אף אם אין השדות שוות אבל טוב וישר הוא שאם אין השדות שוות כגון שמצאו בין שדה ביר לשדה ניר כו' ואם שתיהן שוות בקירוב כו' ר"ל אפי' דרך טוב וישר יפנהו למקום שירצה דאם אין פי' כך אין דברי רבינו מקושרים יפה דבתחילה כתב דמפנהו לאיזה מקום שירצה משמע דאפי' אם אין שוות ואח"כ כתב מצאו בין שדה בור לשדה ניר כו' דאי מ"ש בתחילה מיירי ששוות א"כ למה חזר וכתב בסוף דבריו עוד בששניהם שוות שמפנהו לאיזה מקום שירצה כך היה נראה לפרש לכאורה אבל בגמרא לא משמע הכי אלא דלא הוי כ"א ב' דברים כשהן שוות מפניהו לאיזה מקום שירצה וכשאינן שוות מפניהו ע"ד שכתב רבינו וע"כ צ"ל שמ"ש רבינו בתחילה מפניהו לאיזה מקום שירצה כן כתב דרך כלל ואח"כ חזר ומפרש דמיירי דוקא בשתיהן שוות וק"ל. עיין בח"מ בסימן שע"ד דלא כתב תחילה שיפנהו לאיזה מקום שירצה כ"א בסוף בששתי השדות שוות וגם בש"ע בסימן זה ליתא ועי"ל דמתחילה בשתי בקעות או שדות בורות וכן משמע הל' וע"ז כתב שיפנהו לאיזה צד שירצה ואחר כך כתב דין אם מצאה בין שדה בור לניר כו' ובסוף מסיק וכתב דין אם שניהן שווין פירוש ששתיהן שדות זרועות או של אילנות וק"ל: