יראה שאינו חייב אלא בפניו ב"י תמה עליו כו' ע"ש בב"י ודבריו קצת תמוהים מ"ש איך שהראב"ד כתב שהעומדים עליו בין מיתה לקבורה ולא כ"כ בהעתקת דברי הראב"ד לעיל לפני זה ואי משום שהראב"ד כתב שם בסוף דבריו דהא דתניא חכם שמת כל שעומדים עליו בשעת מיתתו קורעין עליו שיבוש הוא וצ"ל אדם כשר שמת כו' ש"מ דס"ל דבאדם כשר בעינן עומדין עליו תקשה לנפשך דע"כ ההוא ל"ד קתני דהא לכ"ע באדם כשר לא בעינן שיעמדו עליו בשעת מיתה וע"כ צ"ל דמ"ש עומדים עליו בשעת מיתה ל"ד אלא לאפוקי לאחר קבורה א"כ גם עומדים עליו ל"ד ועוד דלא הול"ל דכן כתב הראב"ד דהא זה ל' דאבל רבתי הוא ומל' הראב"ד לעיל משמע איפכא דהא כתב דמעשה דרב ספרא הוה דאלו חכמים לאחר קבורה באו משמע הא אי הוה קודם קבורה אפי' לא עמדו עליו הוו קורעין מיהו י"ל דמדמסיק הראב"ד וכתב דברבו וחכם בין בפניו בין שלא בפניו קורעין משמע הא באדם כשר בעינן דוקא בפניו אבל לע"ד היה נראה איפכא דבפניו דכתב הראב"ד והרמב"ן ל"ד קאמרי דבעינן שיעמדו עליו אלא כל שלא נקבר ונודע לו בין מיתה לקבורה מקרי עומד עליו ובפניו והרמב"ן ל' הראב"ד נקט והרא"ש כתוב בדקדוק יותר ולא הזכיר עליו ולא בפניו אלא בין מיתה לקבורה והשתא נתיישב הכל ויחדיו יהיו תמים ל' הראב"ד והרמב"ן והרא"ש ודו"ק: