ויש במשמעות זה אפי' לפני הרב ממש וכתב מהרי"ק היכא שתשובת הרא"ש כנגד האשיר"י אין לתמוה שהתשובות עשה בילדותו והאשיר"י בזקנותו א"כ צ"ע הכא ודו"ק מ"ו ור"ל מדהביא דברי התשובה אחרונה משמע דס"ל כדברי התשובה אבל ב"י כתב שיש לאוקמיה דבתשובה מדבר בתלמיד שרבו חולק לו כבוד דבזה הראב"ד מודה וכדברי מהרי"ק כתב ב"י לקמן סימן שמ"א סוף דף שע"ג בשם רבי יודא בן הרא"ש שהביא הרא"ש בכל מקום בפסקיו הן עיקר ועיין בב"י בסימן ר"א מ"ש בסוף ד' רל"ג ששם כתב והוכיח דרבינו תפס דברי תשובת הרא"ש לעיקר ולא כמ"ש בפסקיו ותירץ דאף שכתב בח"מ ס"ס ע"ב דבפסקיו עיקר משום דאחרונה הוא לאו כללא כייל אכל התשובה אלא אאותו תשובה לחוד כ"כ משום דידע שהיא היתה מוקדמת וכדמשמע נמי כאן דס"ל דדבריו בתשובה עיקר ומיהו דברי ב"י שכתב בסימן ר"א הנ"ל אינן מוכרחים שם דא"ל איפכא דבכל מקום מסתמא דבריו בפסקיו עיקר ושאני התם דידע רבינו דאותו תשובה השיב באחרונה וע"ל סי' שמ"א שכתב רבינו בענין הבדלה לאחר שקבר המת שמת לו בשבת שלא הבדיל והוא כדבריו שבפסקיו ולא כמ"ש בתשובה להבדיל: